תלמוד בבלי
נדרים
דף ס״ב ע״א
מותרות משום גזל - שנתיאשו מהן הבעלים:
ופטורות מן המעשר - משום דהפקירא נינהו:
מרייהו - בעלים של תאנים:
והוכפלו כו' - דשרו למיכל כל אדם:
משום סניות מילתא - כלומר מרוע לב היה אומר כן ולא משום עין יפה דעדיין לא הפקירן:
אשכחיה - לרבי טרפון גופיה דקאכיל מן התאנים דקסבר דהפקירא נינהו:
אחתיה - לר' טרפון בשקא ההוא גברא שהיה משמרן:
על דיבר זה - שהציל עצמו בכבוד תורתו דקאמר אוי לו לטרפון:
פריצים - שהוציאו מבית המקדש:
ונעשו חול - ואף על פי כן נהרג עליהם בלשצר:
אמאי ציערו - ההוא גברא לר' טרפון הא מהפקירא קא אכיל:
וקא סבר היינו דגנבן - להכי צעריה:
אי הכי אמאי ציער ר' טרפון נפשיה - כיון שתפסו כגנב מאי הוה ליה למעבד:
חיה לו לפייסו - בממון:
לפעלם - לשם שמים:
ודיבר בהן לשם שמים - שתהא כל כוונתך לשמים:
להיות עודר כו - להשתכר ממנו כדי לאכול:
אלא קשיא דיר' טרפון - אם שרי ליה לאיניש לאודועי נפשיה שהוא חכם במקום שאין מכירין אותו אמאי ציער נפשיה בשביל שהודיע לזה שהוא חכם:
שרו לי תגראי - הקדימו דיני לשל אחרים בשביל כבוד תורתי:
ובני דוד כהנים היו אלא מה וכו':
Sefaria
מִשְׁלֵי ז׳:ג׳ · מִשְׁלֵי ג׳:י״ז · מִשְׁלֵי ג׳:י״ח · מִשְׁלֵי כ״ז:ב׳