נדרים

או דילמא - הכי קאמר דודאי אסור בחלופייהן דומיא דגידולין נינהו וכי היכי דאסור בגידולין הכי נמי אסור בחליפין:

קונם שאני נהנה לך לווה ובעלי חובין באין ונפרעין - מבעלה דרצון הבעל הוא שילוו לה והא הכא דלוותה מאחרים דחילופי ממונו של בעל הוי ולא מיתסר אלמא דאין אדם אוסר דבר שלב"ל על חבירו דהא נפרעין מבעלה:

לאו כגידולין דמי - ובגידולין אסור אבל בחליפין מותר:

אמר רבא - לעולם אימא לך דחליפין כגידולין דמו ומיתסרי ואהכי לכתחילה לא תלוה ותאכל אבל בדיעבד שפיר דמי והא דאמרינן בהך פירקא דלעיל (נדרים דף מג.) המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל נותן לזה ובא הלה ונוטל מזה לא דמיא להא דהאי לא רמי עליה דהאי למיפרנסיה והאי דקיהיב להאי אימור לא משום מודר קא יהיב ליה אלא מתנה בעלמא הוא דקא יהיב להאיך אבל האי בעל דלמפרנסה קאי אימא דליתסר ליה לפרוע לבעל חוב לכתחילה הוא דלא:

תא שמע - דמותר אפי' לכתחילה:

המקדש בערלה - שהוא איסור הנאה אינה מקודשת:

מכרן וקידש בדמיהן מקודשת - אלמא דחליפין לאו כגידולין דמו דגידולין אסור ובחליפין משתרי:

ה"נ - מיירי דלכתחילה לא ימכור ואם קידש בדמיהם מאי דעבד עבד:

מתני' הריני עליך חרם - נכסי יהיו עליך חרם:

המודר אסור - אבל המדיר מותר: