תלמוד בבלי
נדרים
דף ל׳ ע״ב
ההולכים מעכו ליפו - אסור בלבד:
אלא אפי' ממי שדרכן לפרש - אסור הואיל וסופן לעלות ליבשה הוו בכלל יושבי היבשה:
מתני' אסור אף בסומין - דלא נתכוין זה אלא במי שהחמה זורחת עליו:
גמ' מדלא אמר מן הרואין - דאילו אמר הכי היה מותר בסומין ומדאמר מרואי חמה משמע ממי שחמה זורחת עליו לאפוקי דגים שבים ועוברין שבמעי אמן שאין חמה רואה אותן שמותר בהן:
מתני' הנודר משחורי הראש אסור בקרחים ובעלי שיבות - דשחורי הראש משמע שנודר מאותן שהיו שחורי הראש:
ומותר בנשים - מפרש בגמרא:
גמ' מאי טעמא - אסור בקרחים:
מדלא אמר מבעלי שיער - דאילו אמר מבעלי שיער היה מותר בקרחין:
זימנין מיכסו רישייהו וזימנין מיגלו - והוו שחורי ראש:
אבל נשים לעולם מיכסו - שאינם שחורי הראש ועטופות כל שעה בלבנים:
וקטנים לעולם מיגלו רישייהו - כלומר איהו כי נדר אדעתא דגדולים נדר והני כיון דלאו גדולים נינהו ולא נהיגי מנהג גדולים להכי ליתנהו בכלל גדולים ומותר בהן:
מתני' הנודר מן הילודים - משמע שכבר באו לעולם כמה דכתיב הילודים במדבר (יהושע ה):
מותר בנולדין - באותן העתידים להוולד:
וחכמים אומרים - אסור בשניהן דלא נתכוין זה אלא מכל מי שדרכו להוולד חכמים דסיפא היינו ת"ק:
גמ' לרבי מאיר - דמתיר אף בילודים:
ולא מיבעיא בנולדים - נמי דמתיר:
אלא ממאן אסור - כלומר א"כ ממה נדר:
חסורי מיחסרא והכי קתני מן הנולדים אסור בילודים - דכיון שנודר באותן שעתידים להוולד כ"ש שאסר עצמו באותן שכבר נולדו רבי מאיר אומר אף הנודר מן הנולדים וכו' כי היכי וכו':
והא עדיין - אפי' מנשה זקינו של יאשיהו לא בא לעולם:
ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם - דדרכן של בכי אדם לקרות נולדין לאותן שעדיין לא נולדו ואם נדר מן הנולדין אסור בהן:
וחכ"א לא נתכוין זה וכו' - דבין בנולדין ובין בילודין אסור:
לאפוקי עופות ודגים - שאין נולדים ממעי אמן אלא מטילין ביצים ומתחממים ויוצאין: