נדרים

מנין שלא יאמר אדם לה' עולה וכו' - דילמא אמר לה' ולא גמר לדיבור זה דלא אמר קרבן וקא מפיק שם שמים לבטלה אלא לכתחילה בעי למימר עולה והדר לה':

כינויי כינויין אסורין - שאם נדר בכינויי כינויין דקסבר כינויין דתנן במתניתין לשון אומות הם ומשום הכי אם כינה בלשון אחר מהני לשון אומות חשיב נמי נדר ואסור:

ולמאן דאמר מותר קסבר לשון שבדו להם חכמים - ומשום הכי מותרים הני הוא דבדו להן חכמים אסורים אבל אם כינה בלשון אחר דלא בדו הן חכמים מותרין:

בהני נמי משתעי אומות - והני נמי הוו ככינויין עצמן דמתניתין ואסירי:

ובית הלל סברי לא משתעי אומות הכי - ולאו לשון אומות נינהו ומותרין:

גזרינן כנויי כינויין - דאסירי אטו כינויין עצמן דמתני' דלשון אומות:

מקנמנא מקנחנא מקנסנא - דקונם קונח קונס היינו כינויין עצמן אבל בהאי לשון מקנמנא מקנחנא מקנסנא היינו כינויי כינויין:

תני מפשאה - שם חכם:

תרקייא תרכייא - כמו חרק חרך:

מיפחזנא מאי מיתחזנא מאי - דמתחלף במנזחנא מי הוי כנויי כינויין אליבא דמאן דאסר:

או דילמא קינמן קאמר - ולאו כלום הוא:

שבואל בן גרשום משמע - דכתיב שבואל בן גרשום נגיד על האוצרות (דה"א לז) ולא משמע לשון שבועה:

נדר במוהי - כמו מומתא:

מתני' האומר - לחבירו לא חולין שאוכל לך ליהוי מה שאוכל לך אלא קרבן ליהוי אסור:

או שאמר לא כשר שאוכל לך לא טהור שאוכל לך או שאמר טמא שאוכל לך או נותר או פיגול בכל הני לשונות הוי נדר ואסור:

כאימרא - שאמר הרי עלי כאימרא דמשמע כבש תמידין:

כדירים - כדיר בהמות של קרבן ואית דאמרי כדיר העצים:

כעצים - משמע כעצי המערכה:

כאשים - כאשו של מזבח:

או נדר באחד מכל משמשי מזבח - בכלי המזבח כמזרק או כמחתה אסור באותו חפץ שנדר בו: