מועד קטן

גמ' לספר תורה - דתורה קרויה נר שנאמר (משלי ו׳:כ״ג) כי נר מצוה ותורה אור ונשמה נקראת נר דכתיב (שם כ) נר (אלהים) נשמת אדם:

שמעתתיה בפומין - והוי כמאן דגמרינן מיניה:

מאי דהוה הוה - הואיל דלא קרעו בשעת מיתה תו לא קרעי:

למקרע לאלתר - בלא הספד:

לאותובי ס"ת אפורייה - ולומר קיים זה מה שכתוב בזה:

לא הוה נפיק פוריא מבבא - דזוטר הוה בבא:

מפוריא לפוריא - לתתו במטה אחריתא קטנה שתצא דרך הפתח:

אל עגלה חדשה - אותה עגלה ששיגרוהו פלשתים בה ובאותה עגלה הביאו דוד מבית אבינדב לעיר דוד:

פרוס בבא - שברו הפתח והרחיבוהו:

בבל גרמה לו - שאין שכינה שורה בחוץ לארץ:

טפח ליה אבוה - רב חסדא בסנדלא שטפח לו לרב נחמן על סנדלו כאדם שנוגע על רגל חבירו בחשאי כדי שלא ישמעו העומדים סביב מטתו דרב הונא ע"א הכהו בסנדלו:

לא תטרוד עלמא - לא תטרח בקושיות:

שהיה כבר - כלומר ההיא שעתא הוה ולא יותר ויש אומרים שהיה כבר בארץ ישראל ששרתה עליו רוח הקודש:

כי אסקוה להתם - לארץ ישראל לקוברו שכל הנקבר שם נקבר בלא חטא שנאמר העם היושב בה נשוא עון כדאיתא בכתובות (דף קיא.):

לדלויי רישין - דאדם חשוב היה והוה לן בושת לדלויי רישין:

ואתי להכא - דסבורין שהוא חי:

שלדו - גופו קיימת יוצאין:

לא סיימוה קמיה - דשלדו הוה קיימת:

רב הונא ריבץ תורה - כדאמרינן פרק שני דייני גזירות (כתובות דף קו.) כי קיימי רבנן מקמיה ומנפצי גלימייהו מכסי ליה ליומא באבקא:

רבי חייא ריבץ תורה - כדאמרינן בבבא מציעא (דף פה:) אנא עבדי ליה לתורה דלא תשתכח מישראל:

מאן מעייל ליה - מי ילך להכניסו לקבורה אצל רבי חייא:

איתהפיכא ליה רצועה דתפילין - השחור בפנים דרצועה שחורה נראה בחוץ הלכה למשה מסיני:

איבעית - נבעת ונפחד:

זקפיה לארונא - דרב הונא לקמיה עמודא דנורא דלא ליזקיה: