מועד קטן

יש מהן פטור אבל אסור - והא דקתני אין זופתין אסור למיעבד לכתחילה אבל בדיעבד לא הוי חייב והא דקתני זופתין הוי מותר לכתחילה:

למיחצד - לקצור ורב הונא יש לו מה יאכל הוה ואמאי שרי לה:

אמר ליה - האי דקתני מחובר אפי' כולו אבוד נמי אסור ר' יוסי היא ויחידאה היא ולא סבירא לן כוותיה:

כיון דכל יומא לאו בפרות דיישי האידנא לאו שינוי הוא - כי דיישי בלא פרות ולעולם ר' יוסי היא והא דאסר בפרות משום דאוושא מילתא היא:

ואם טחן - במועד לצורך המועד והותיר עד לאחר המועד:

מותר - לאכלו אחר המועד:

ובלבד שלא יערים - שלא יעשה הרבה ויאמר לצורך המועד אני עושה ומתכוין כדי שתשתייר לאחר המועד:

מערים ושותה מן החדש - שיכול לומר לצורך המועד הטילו:

לימא שמואל - דאקפיד כיחידאה סבירא ליה כההיא מתניתא במחובר אפי' כולו אבוד נמי אסור ואוקימנא כר' יוסי יחידאה:

חצדא דחיטי דלא הוה פסידא - להכי איקפד אבל בחצדא דשערי לא סבר לה כר' יוסי דאסיר:

אין לו מה יאכל הוה - להכי עביד הכי:

לא סיימוה קמיה - לא אמרו לו דלא הוה ליה מה יאכל להכי איקפד:

אדם חשוב שאני - רב לא הוה ליה למיעבד הכי אפי' אין לו מה יאכל:

נפק - בחצר בשבת:

בחומרתא דמדושא - טבעת היא של מתכת וחותמה של אלמוג:

שירין - נושקי"א בלעז:

כל שהוא נאכל כמות שהוא חי - ומיא שתו אינשי כמות שהן:

אדם חשוב שאני - יש לו להחמיר על עצמו יותר ולא הוה ליה למיפק בחומרתא דמדושא ולא למישתי מיא דאחים קפילא נכרי:

לנסורת - עצים דקים שנופלין מן החתיכה:

אבא - יער:

בשלנייא - פירוש שם העיר כלומר היה לו יער באותו מקום:

אישתמיט נרגא בעי למיפסקיה לשקיה - דרב אשי משום דעבר אדאביי:

שבקיה - לאבא דלא קצציה במועד שהרגיש משום דעבר אדאביי נפל ליה נרגא:

למיעקר כיתנא - בחולא דמועדא:

למיקטל - לחתוך:

כשותא - הומלו"ן:

לחפיפה - לכסות בו מאכל כגון תאנים ותמרים לצורך המועד:

לנזיי - כמו נזייתא דשיכרא (ב"ק דף לה.) לנזיי גרעינין דאית בהו בשומשמין דחזו למיעבד בהו משחא:

אפקריה ר' ינאי לפרדיסיה משום דעל ידו היה תקלה לעלמא דשהו עד לחולא דמועדא וקטפי:

מתני' שולה - מעלה:

שלא יכוין מלאכתו במועד - שיש לו פנאי בשאר ימות השנה והוא משהה למועד:

יאבדו - שאסור ליהנות מהן:

גמ' צינעא דידיהו יממא הוא - אפי' בלילה כיממא דמי ולא סגי ליה שלא להכניסן להכי מכניסן נמי ביום:

מדוכרי דנורא - אבוקות:

מהו שיקנסו בניו אחריו - לבניו נמי יהא אסור אותה מלאכה דכיון דכוון מלאכתו במועד דין הוא שיהו אסורין ליהנות ממנה כשם שהיה אביהם קיים: