מנחות

(הוי רבוי אחר רבוי. דגבי שמן כתיב עליה דהיינו כזית וגבי לבונה כתיב עליה דמשמע עד דאיכא שיעורא): בלבונה כתיב נתינה ונתינה בכזית כדכתיב (ויקרא כב) ונתן לכהן את הקדש ובההיא נתינה כתיבה אכילה וכל אכילה בכזית עליה משמע דבמנחה נמי בעינן כזית הוי רבוי אחר רבוי דגבי שמן כתיב עליה דהיינו כזית וגבי לבונה עליה הוי רבוי אחר רבוי ואינו אלא למעט דגבי לבונה לא בעינן כזית מנחה דעל משהו נמי חייב:

מי בעינן שימה - דשמן דומיא דנתינת לבונה דלא מחייב אלא בכזית אי לא:

יכול בשני כהנים - דלא יתחייבו שני לאוין עד שיהו שני כהנים אחד נותן שמן ואחד נותן לבונה אבל חד כהן לא מחייב אלא חד לאו:

בגופה של מנחה הכתוב מדבר - תלויין שני הלאוין כיון שנתן שמן ולבונה על המנחה חייב שתים לא שנא חד ולא שנא תרין:

יכול לא יתן כלי כו':

בגופה של מנחה - עד שיערב את השמן או הלבונה במנחה:

מתני' כל שאין לה קמיצה - להתיר שירים לכהנים:

אין לה הגשה - כדתקני בברייתא לקמן ויצאו אלו מנחת כהנים ומנחת כהן משיח שאין מהן לכהנים:

גמ' עשר תנן - בתרי לישני כדפרישית לעיל (מנחות דף נט.):

והבאת את המנחה - בההוא קרא כתיב והגישה אל המזבח:

אלא קומץ בלבד - שנעשה לה':

מנחה כו' - שטעונה הגשה קודם קמיצה:

ודין הוא - דמנחת חוטא טעונה הגשה ולא צריך קרא: