מנחות

מתני' הציץ מרצה - והמנחה כשירה והשירים נאכלין:

גמ' הא אינו נושא אלא עון טומאה - הואיל ויש בה צד קל:

שהותרה מכללה בצבור - דכתיב בתמיד (במדבר כח) במועדו אפילו בטומאה:

מכללו בבמה - מכללו שנאסר יוצא במשכן הותר בבמות נוב וגבעון דאין שם קלעים ויוצא דנאסר במשכן מפרש בכיצד צולין (פסחים דף פב.) [מקרא] מדוע לא אכלתם את [החטאת] במקום הקדש:

ואימא עון שמאל - דלכתחילה בעינן ימין כדאמרינן בפרק ראשון (לעיל מנחות דף י.) כ"מ שנאמר אצבע כו':

ביום הכפורים - נטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו:

אמר קרא עון - ונשא אהרן את עון משמע שיש בו עון לכתחילה בכל מקום ודחיתי לעון בצבור מפני כבוד צבור ביחיד הציץ מרצה:

לאפוקי שמאל - דאין בה שום עון דהכי הוא הכשר מצותו:

רב אשי אמר - לא מצית אמרת ציץ מרצה על עון שמאל:

דאמר קרא עון הקדשים ולא מקדישים - עון התלוי בכהנים שחייבין לעבוד ולקדש קומץ בימין ועבדו בשמאל אינו נושא:

לא ירצה - בשור ושה שרוע וקלוט וגו' (ויקרא כ״ב:כ״ג):

לא לרצון - כל אשר בו מום לא תקריבו וכו':

והאי שוגג ומזיד מפרש לקמן אהייא קאי אי אזריקה אי אטמא:

ובעובד כוכבים - עובד כוכבים ששילח קרבנו ונטמא הדם דאמרינן בפרק אלו מנחות (לקמן מנחות דף עג:) איש איש מבית ישראל אשר יקריב קרבנו מה ת"ל (קרבנו) איש איש לרבות את העובדי כוכבים שנודרין נדרים ונדבות כישראל:

שוגג - קסבר אין קרבנות מקבלין טומאה אונס שנטמא בעל כרחו אבל מזיד ורצון חדא מילתא היא אלא איידי דתנא אונס תנא רצון: