תלמוד בבלי
מכות
דף ח׳ ע״א
הא דרב יצחק בר' יוסף בסנהדרין בשמעתא קמייתא (דף ד.):
היינו - דקא הדר רבי ואמר ועוד למילפיה בגזירה שוה:
פיסא - רגב גוש עפר כלישני"א בלע"ז:
ואתר תמרי - והשיר תמרים: באנו למחלוקת דהיינו דומיא דמן העץ המתבקע:
מהו דתימא - הא לרבי ככח כחו דמי ופטור שהרגב היה כח ראשון ונשירת התמרים היה כח שני קמ"ל שהרגב כגרזן והתמרים כקיסם הניתז:
לגרמא - הוא עץ החריות שהתמרים תלוין אצלו:
ומחיה לכובסא - הוא אשכול התמרים המקובצים יחד:
מתני' ר"א בן יעקב - מפרש טעמא בגמרא:
האב המכה את בנו - להטותו לדרך אחרת:
ושליח ב"ד - המלקה ארבעים לחייב מלקות:
גמ' ליפנות בה - בני אדם לנקביהם:
ואיכא דמיקרי ויתיב - ליפנות ביום:
ומצא - משמע שהוא שם ומצאו נשירת נשל הברזל:
פרט לממציא עצמו - אחרי כן הוציא הלה את ראשו מן החלון וקיבל האבן במצחו:
ומצא פרט למצוי - במוכר שדה אחוזתו (ובא לגואלו) כתיב והשיגה ידו ומצא פרט למצוי אם היתה גאולה זו מצויה בידו כשמכרה אין כופין את הלוקח להחזירה לו ליפדות:
השתא נמי - כי לא מצא חטובה אין החטבה מצוה אלא עשיית הסוכה:
לאו מצוה - להכותו:
לאו מצוה - להכותו:
לאו מילתא היא דאמרי - ראיה טובה מזו היה לי להשיבו מן המקרא עצמו דלאו בחטבה דמצוה איירי:
דאי בעי מיטמא אי בעי לא מיטמא - אותו חייב לך הכתוב כרת אם נכנס למקדש בטומאה זו:
ה"נ דפטור - מכרת:
Sefaria
סנהדרין ד׳. · מִשְׁלֵי כ״ט:י״ז · בְּמִדְבַּר י״ט:כ׳ · מִשְׁלֵי כ״ט:י״ז
מסורת הש״ס