מכות

הא דרב יצחק בר' יוסף בסנהדרין בשמעתא קמייתא (דף ד.):

היינו - דקא הדר רבי ואמר ועוד למילפיה בגזירה שוה:

פיסא - רגב גוש עפר כלישני"א בלע"ז:

ואתר תמרי - והשיר תמרים: באנו למחלוקת דהיינו דומיא דמן העץ המתבקע:

מהו דתימא - הא לרבי ככח כחו דמי ופטור שהרגב היה כח ראשון ונשירת התמרים היה כח שני קמ"ל שהרגב כגרזן והתמרים כקיסם הניתז:

לגרמא - הוא עץ החריות שהתמרים תלוין אצלו:

ומחיה לכובסא - הוא אשכול התמרים המקובצים יחד:

מתני' ר"א בן יעקב - מפרש טעמא בגמרא:

האב המכה את בנו - להטותו לדרך אחרת:

ושליח ב"ד - המלקה ארבעים לחייב מלקות:

גמ' ליפנות בה - בני אדם לנקביהם:

ואיכא דמיקרי ויתיב - ליפנות ביום:

ומצא - משמע שהוא שם ומצאו נשירת נשל הברזל:

פרט לממציא עצמו - אחרי כן הוציא הלה את ראשו מן החלון וקיבל האבן במצחו:

ומצא פרט למצוי - במוכר שדה אחוזתו (ובא לגואלו) כתיב והשיגה ידו ומצא פרט למצוי אם היתה גאולה זו מצויה בידו כשמכרה אין כופין את הלוקח להחזירה לו ליפדות:

השתא נמי - כי לא מצא חטובה אין החטבה מצוה אלא עשיית הסוכה:

לאו מצוה - להכותו:

לאו מצוה - להכותו:

לאו מילתא היא דאמרי - ראיה טובה מזו היה לי להשיבו מן המקרא עצמו דלאו בחטבה דמצוה איירי:

דאי בעי מיטמא אי בעי לא מיטמא - אותו חייב לך הכתוב כרת אם נכנס למקדש בטומאה זו:

ה"נ דפטור - מכרת: