קידושין

תיב שפיר - שב כהוגן שלא תמאיסנו:

טשא - נחבא בבית הכסא חוץ לעיר:

חזייה - שטן לפלימו דמצטער:

מאי טעמא אמרת הכי - למה הורגלת לקללני:

אלא היכי נימא - לדחותך מעלי שלא תחטיאני:

הבו לי כסא - מזגו לי כוס:

אכמר - שוטי"ר (טושי"ר: להשתעל) בלע"ז:

שדא ביה כיחו - השליך בתוכו את כיחו ליחה היוצאה מן הריאה:

נחרו ביה - גערו בו:

שקא - הוא החזיק עצמו כמת:

שקא - הלקיח כמו שקל:

שמעו דקאמרי פלימו קטל גברא - השמיעו לאנשי ביתו קול יוצא מבחוץ ואומרים פלימו קטל גברא:

ערק - פלימו כסבור שבאים עליו נוגשי המלך להורגו:

דפריש מינאי - מחמת זקנה ומה ירא מיצר הרע:

קשטה נפשה - בתכשיטיה קישוטי בשמים ואפרסמון:

חלפא ותני קמיה - עברה לפניו ושנתה פעם שניה:

דפריש מינאי - מחמת זקנה ומה ירא מיצר הרע:

אנא חרותא - שם זונה ניכרת בעיר:

דהדרי מיום - שחזרתי היום הלום:

דריש צוציתא - ענף קטן שבגובה הדקל:

שוור - קפץ:

קא יתיב בגוויה - להמית את עצמו:

אישה הפרם - צריכין סליחה:

במה הכתוב מדבר - מאחר שאישה הפרה מה שעברה ומה זו סליחה:

והיא שותה ביין - מיד ואף על פי שבהיתר כיון שהיא לאיסור נתכוונה צריכה סליחה:

אמר ר' טרפון - לאנשי ביתו הזהרו בי להיות עמי ועם כלתי שלא אתייחד עמה:

כל הדווים - שיש להם לב לדוות ידוו על זה שאינו מתכוין ויש כאן נשיאות עון:

ודר עם אמו או עם בתו - דלא תקיף יצריה עלייהו דאהנו ביה אנשי כנסת הגדולה דלא מגרי בקרובתא מכי כחלינהו ונקרינהו לעיניה כו' (סנהדרין דף סד.):

מתייחד עם אחותו - לפרקים אבל אינו דר תמיד ביחוד אצלה בבית:

תנאי היא - גרסינן:

אמר ר' טרפון - לאנשי ביתו הזהרו בי להיות עמי ועם כלתי שלא אתייחד עמה:

מכלליה מכולה דברא - כשהיה הולך בשדה בגירסא לייחוד היה מונע הבהמות מכל השדה ד"א שאינו מניח להיות רועה והבהמות בשדה אחד:

שתי יבמות - נשי שני אחין ששונאות זו את זו כשתי צרות שדואגות שמא תפול ליבום לפני בעלה ותיעשה לה צרה אשה וצרתה ואשה וחמותה ובת חמותה ובת בעלה כולן שונאות זו את זו וטעמא מפרש ביבמות בפרק האשה שהלכה (יבמות דף קיז.):

שיודעת טעם ביאה - כלומר מה היא ביאה שתדע לספר דברים בשוק:

ואינה מוסרת עצמה לביאה - מתוך קוטנה עדיין לא לבשה יצר הילכך אין כאן משום דעת קלה שלא תהא נוחה להתפתות:

תינוקת בת תשע שנים ויום אחד - והביאה שערות דכי איכא שדים נכונו ושערך צמח הוא דמגרו בה וסבר לה כמאן דאמר (בנדה דף מו.) בת תשע שנים ויום אחד שהביאה שערות סימן הן מכאן ואילך אבל קודם לכן שומא ותינוק בן י"ב שנה ויום אחד קרי ליה הגדיל ולא יישן עם אמו עוד בקירוב בשר:

זה וזה - בין ללישנא קמא בין ללישנא בתרא דתינוקת בעינן שדים נכונו בסימני נערות בסימנין [שבדדים] דהיינו בוחל כדתנן במסכת נדה (דף מז.) בוחל אלו ימי הנעורים ושערך צמח אלא דללישנא קמא אי אתיא שערות מתשע שנים ולמעלה הוי סימן גמור וללישנא בתרא הוי שומא עד בת שתים עשרה שנים ויום אחד:

בושה לעמוד לפניו - בידוע שיש בה טעם ביאה:

לא סבר לה מר דמקדשא - אין אדוני יודע שהיא מקודשת ויש לו להתרחק מאשת איש: