תלמוד בבלי
כתובות
דף ע״ז ע״ב
התם - גבי מתניתין:
כי אמרה - מקבלנא ליה והוינא בהדיה שבקינן לה:
בעלי ראתן - שרץ יש לו במוחו:
ויתיקין - חלשים:
ורמו דידבי עליה - זבובין כרוכין אחריו:
פילא - עשב שקורין פוליו"ן:
ולודנא - אליישינ"א:
גירדא דאגוזא - קליפי עץ האגוז:
גירדא דאשפא - מה שגוררין מן העור:
כליל מלכא - חבצלת:
מתחלא דדיקלא סומקא - שומר שיש להם לתמרים בקטנותן כעין שיש לאגוזים קטנים:
לביתא דשישא - של שיש כלומר מקום שאין רוח שולט שם:
שב לבני ואריחא - שכותלן עב שבעה לבנים זה אצל זה ואריח שהוא חצי לבינה והלבינה שלשה טפחים:
ונטיל ליה - ושופך לו מאותן מים:
עד דרפיא ארעיתא דמוחיה - גולגלתו מתרככת ונוחה ליקרע בסכין:
טרפי - עלין:
ומדלי כל חד כרעא - מגביה רגלו של שרץ ומושיב העלה תחת רגלו שאם לא יעשה כן לכשיחזיק בגופו ליטלו ינעוץ צפרניו במוחו ויקוב את הקרום:
בצבתא - טנליי"ש:
דאי לא - אם לא ישרפנו יחזור עליו:
הזהרו מזבובי בעלי ראתן - זבובים השוכנים עליו קשות להביא אותו חולי על איש אחר:
בזיקיה - במקום שתנשב רוח אחת על שניהם:
מיכרך בהו - נדבק אצלם בשעה שעוסק בתורה ומושיבן אצלו ומובטח הוא שתגין התורה עליו ולא יוזק:
כי הוה שכיב - כשהגיע זמנו ליפטר:
אחוי לי דוכתאי - הוליכני לגן עדן והראני מקומי:
שוור - קפץ:
איתשיל אשבועתא - אם נשבע בשבועה מעולם ונשאל עליה להתירה:
תכטקי - פלישטי"ל:
אם כן לית את בר ליואי - אין אתה ראוי לכרוז זה שאני שומע שהקשת אינו אלא אות ברית שלא יחרב העולם ואם יש צדיק גמור בדור אין צריך אות:
לא הואי מידי - לא נראה הקשת בימיו:
שושביניה - אוהבו ורגיל אצלו מלאך המות:
מי איכרכת בבעלי ראתן ועסקת בתורה - כדהוה עביד איהו שהיה מסכן בנפשו לכבד את התורה:
בשביל כבוד עצמך - שיקרבו אליך ויספדוך ויתעסקו בך:
אמר אביי לאפוקי ממאן דלא קיים - עמוד זה בא להוציא מעליו מי שלא קיים את כל התורה כמו שקיים הוא:
של היזמי - שמטילין בו כשות שגדל בהיזמי:
הדרן עלך המדיר
Sefaria
מסורת הש״ס