כתובות

ופורש - ויקברו את המת מיד דכיון דחלה עליו חתונה הויא לגביה כרגל ולא אתיא אבילות וחיילא ונוהג שבעת ימי המשתה כו':

וכל אותן הימים - של ימי המשתה ושל אבילות:

הוא ישן כו' - ואין מתיחדין זה עם זה שמא יבעול ואבל אסור בתשמיש המטה כדילפינן באלו מגלחין (מו"ק דף טו:) ואף בשבעת ימי המשתה שהן כרגל נוהג הוא אבילות של דברי צינעא דהיינו איסור תשמיש כדלקמן:

ואין מונעין - בשביל האבילות אין אוסרין עליה תכשיטיה שלא תתגנה על בעלה:

כל שלשים יום - ואע"פ שהן ימי אבילות לשאר בני אדם וכל שכן משלשים ואילך:

דליכא איניש דטרח - אם יפסידו מה שהכינו:

שנתן מים על גבי בשר - שוב אינו ראוי למוכרו במקולין:

בכרך - שכיחי אינשי טובא ויש קופצים הרבה:

אלא דרב חסדא - דמפליג בין נתן ללא נתן:

היכי משכחת לה - לא בכרך ולא בכפר:

דמפקא מכרך ומפקא מכפר - מוצאה מכלל כרך ומוצאה מכלל כפר גדולה מכפר וקטנה מכרך:

תניא כרב חסדא - דמוקי לה בנתן מים על גבי בשר:

וכן מי שפירסה אשתו נדה - בכניסתה לחופה:

הוא ישן כו' - ואין נאמנין זה עם זה:

בין כך ובין כך - בין יש אונס בין אין אונס:

לא יבעול - בעילה ראשונה:

לא בערב שבת כו' - בליל שבת מפני שעושה חבורה:

ולא במוצ"ש - לקמן מפרש:

מסייע ליה - הא דקתני דאסור בתשמיש בשבעת ימי המשתה שהן לו כרגל:

של צינעא - שאינו ניכר לבריות שהוא אבל בכך:

לא שנו - דאין נאמנין להתייחד:

אלא שלא בעל - דתקיף ליה יצריה:

דבבעל עסקינן - דקתני בועל בעילת מצוה לפני קבורת המת:

כי קאמר - רבא לא שנו אפירסה אשתו נדה קאמר דכיון דנדה חמורה בעל מהימן עלה דלא אתי לזלזולי באיסור כרת:

הא וכן קתני - קס"ד אכולה מילתא דאבילות מדמינן ליה ובאבילות דבעל עסקינן: