כתובות

גמ' מנא הני מילי - שהורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה בסקילה:

ומתה - וסקלוה כל אנשי עירה באבנים ומתה והאי ומתה קרא יתירא הוא:

בישראל - כי עשתה נבלה בישראל:

מאן ימאן - במפתה הכתוב מדבר דמצי למיכתב ואם ימאן וכתב ואם מאן ימאן בין אביה קיים וממאן בין שאין אביה קיים והיא ממאנת אלמא אע"ג דכתיב באונס ונתן לאבי הנערה [שם] ואונס ומפתה מהדדי גמירי מיחייב קנס איתומה וכי תימא שאני הכא דרבי רחמנא [אבל לגבי מוציא ש"ר לא אתרבאי] הכא נמי לאו יתומה משמע מריבוי אלא דבין היא ובין אביה יכולין לעכב כדאמרינן באלו נערות (לעיל כתובות דף לט:) ויתומה לא אתרבאי הכא אלא דסבירא ליה לתנא דאביה דקאמר קרא לאו למעוטי יתומה אלא למימרא דקנסה לאביה ולא לעצמה והוא הדין לאביה האמור במוציא שם רע [דברים כב]:

הוא מותיב כו' - הא יתומה דקאמר תנא:

בבא עליה ואח"כ נתיתמה - ולעולם אבי הנערה למעוטי יתומה בין בקנס בין בהוצאת שם רע:

רבא אמר חייב - המוציא שם רע על היתומה:

מדתני אמי כי הוציא שם רע על בתולת ישראל ולא בתולת גרים - והא בתולת גרים יתומה היא דרחמנא אפקריה לזרעיה דמצרי כשל חמור דכתיב (יחזקאל כ״ג:כ׳) וזרמת סוסים זרמתם והוא לשון שכבת זרע הזורם כזרם מים ואצטריך קרא למעוטי אי אמרת בשלמא כו':

נערה מלא דבר הכתוב - בכל מקום כתיב נער וכאן כתיב נערה מלא להוציא את הקטנה:

אלא כאן נערה כו' - אלא האי דכתיב מלא לא ללמד על עצמו בא ולהוציא את הקטנה דבלאו הך דרשא אמעיטא לה קטנה כדאמרינן דלאו בת עונשין אלא ללמד בא על כל נערה שבתורה שכתובין חסר לומר שאף הקטנה במשמע והכי יליף כאן נערה כאן שאי אפשר בקטנה כתיב מלא הא למדת שכל מקום שנכתב חסר אף הקטנה במשמע כגון באונס ומפתה:

שלש מדות - במיתת נערה המאורסה:

באו לה עדים בבית חמיה - לאחר שניסת:

שזינתה בבית אביה - באירוסין: