כתובות

מתני' בתולה נשאת ליום הרביעי - תקנת חכמים היא שתנשא ברביעי בשבת כדמפרש טעמא:

שפעמים בשבת - אבתולה קאי:

בשני ובחמישי - אחת מעשר תקנות שתקן עזרא בבבא קמא בפרק מרובה (בבא קמא דף פב.) מפרש לכולהו ולכך תקנו שתנשא ברביעי שאם היה לו טענת בתולים ישכים לב"ד בעוד כעסו עליו [ואם יש שהות בינתים יש לחוש] שמא יתפייס ותתקרר דעתו ויקיימנה ושמא היא זינתה תחתיו ונאסרה עליו כדילפינן (סוטה דף כח.) מונסתרה והיא נטמאה ומתוך שיבא לבית דין יתברר הדבר כשיצא הקול שמא יבואו עדים ובגמר' פריך ותינשא באחד בשבת:

גמ' לפי ששנינו כו' - לקמן מקשי עלה:

הגיע זמן ולא נישאו - לקמן בפרק אע"פ תנן נותנין לבתולה שנים עשר חדש משתבעה הבעל והזהיר על הנישואין לפרנס עצמה בתכשיטין. לפרנס קנדיר"ר בלע"ז. ולאלמנה שלשים יום:

הגיע זמן - זה ולא נישאו לחופה לקמן מפרש שעכב הבעל:

אוכלות משלו - שהבעל חייב במזונות אשתו מתקנת ב"ד כדלקמן בפרק נערה (כתובות דף מו:):

ואוכלות בתרומה - אם כהן הוא והיא בת ישראל שהכהן מאכיל את אשתו תרומה כדיליף (לקמן כתובות דף נז:) מוכהן כי יקנה נפש:

לכך שנינו בתולה נשאת כו' - להודיע שתקנת חכמים מעכבתו מלכנוס ואין עכבה זו שלו:

מריה דאברהם כו' - תמה על דברי רבו ואמר מריה דאברהם מה זה היה לשמואל לומר כן ועוד שחלה רב יוסף ושכח תלמודו ותוהה על דבריו הראשונים:

תלי תניא בדלא תניא - תולה טעם משנה שנויה במשנה שאינה שנויה:

ומקשינן לרב יוסף הי תניא והי לא תניא הא תניא והא תניא - זו שנויה וזו שנויה:

אלא תלי תניא דמפרש טעמא בדתניא דלא מפרש טעמא - משנתינו טעמא מפורש בתוכה כדי שישכים לבית דין והגיע זמן אין שום טעם מפורש בה לומר מפני מה אם הגיע זמן באחד בשבת אינו מעלה לה מזונות:

ותינשא באחד בשבת - כולה רב יוסף קאמר לה:

ועכשיו ששנינו שקדו - ובשביל תקנה זו הוא מעוכב מלכנוס באחד בשבת מעתה אותה ששנינו כו':

לפיכך - רב יוסף מסיים לה משמיה דנפשיה ומסבריה ואמר לפיכך הואיל ולמדנו שהמעוכב מחמת אונס אינו חייב לזונה חלה הוא כו':

הא קאימנא - הנני מזומן:

נסתחפה שדהו - לשון מטר סוחף (משלי כח ג) נשטפה שדך כלומר מזלך גרם כי מהיום אני מוטלת עליך לזון: