כתובות

אף אנו נאמר - אף אנו נדרוש את השמות מה לשון איילונית שקראו חכמים לאשה שאינה ראויה לילד:

דוכרנית - לשון איל תמים דמתרגמינן דכר שלים (ויקרא ה׳:ט״ו) הרי היא כאיל שאינו יולד:

גמ' (על דעת ב"ד) - אם אין לו אב ואמו הביאתו להתגייר:

מטבילין - דאין לך גר בלא מילה וטבילה:

על דעת בית דין - שלשה יהו בטבילתו כדין כל טבילת גר שצריכים ג' והן נעשין לו אב והרי הוא גר על ידיהן ומגעו ביין כשר:

מהו דתימא עובד כוכבים בהפקירא ניחא ליה - וחוב הוא לו ואין אדם נעשה שליח לאדם לחובתו שלא בפניו כלומר שלא מדעתו וקטן לאו בר דיעה הוא:

דהא גבי עבד קי"ל - בפ"ק דגיטין (דף יג.) דודאי בהפקירא ניחא ליה נוח לו להיות עבד ויהא מותר בהפקר זימת השפחות מהיות בן חורין להיות מותר בבת ישראל דלא זילא ליה ולא שכיחא ליה להפקירא:

קמ"ל - הכא דגבי עובד כוכבים קטן לא אמרינן הכי:

דהני מילי - דניחא ליה בהפקירא:

גדול - שגדל [במדות] הפקירות וטעים ליה טעמא דאיסורא:

הגדילו - קטנים שנתגיירו ואפי' עם אביהן:

יכולין למחות - ולומר אי אפשינו להיות גרים וחוזרין לסורן ואין לנו לענשן בב"ד ואפי' ידינו תקיפה ואם קדש אשה משמיחה אינה צריכה גט להיות כישראל מומר:

לכי גדלה - לא יהבינן לה עד שתגדיל:

שוב אינה יכולה למחות - ואם מיחתה הרי היא כישראלית מומרת ליענש בכל עונשי ב"ד:

שיש להן קנס - נ' כסף אם יאנסו:

הבא על הממזרת - ואע"ג דלא קרינן ביה ולו תהיה לאשה שהרי אינה ראויה לקיימה אפילו הכי יש לה קנס כדלקמן:

אביי לא אמר כרבא - דמותיב מקנסא דקסבר לאו תיובתא היא דטעמא דקנסא שלא יהא חוטא נשכר להפטר:

רבא לא אמר כאביי - דמותיב מכתובה דהתם טעמא מאי תקינו לה רבנן כתובה שלא תהא קלה בעיניו להוציאה וכל זמן שלא מיחתה גיורת היא ועבדינן לה תקנתא:

מתני' הבא על הקטנה - פחותה מבת שלש שאין ביאתה ביאה שהרי בתוליה חוזרין:

וקטן - פחות מבן תשע שאמרו חכמים אין ביאתו ביאה ובא על הגדולה:

ומוכת עץ - שנתקע לה עץ באותו מקום:

כתובתן מאתים - אם נשאו לאיש אחרי כן לא אבדו בכך את כתובתן אם נשאה סתם ולא פירש לה כלום:

בתולה - שהיא אלמנה או גרושה או חלוצה:

מן הנישואין - כגון שנכנסה לחופה ומת בעלה בחזקת שלא נבעלה:

כתובתה מנה - אם ניסת לאחר סתם כתובתה מנה דבחזקת בעולה קיימא משנכנסה לחופה: