גיטין

משום נדר אני מוציאך - בההוא אסרו רבנן להחזיר ואי לא אמר מותר להחזיר:

קסבר - רב נחמן:

טעמא - דמתני' משום קלקולא שלא יקלקלנה על בעלה לאחר שתנשא לאחר ויאמר אילו הייתי יודע שהדברים בדאין או שהנדר יש לו הפרה אפילו היו נותנין לי מאה מנה לא הייתי מגרשיך וכן אמרתי בשעת גירושין שמפני כך אני מוציאך וכשגרשתיך היה בדעתי להחזירך אם ימצאו דברים בדאים ונמצא גט בטל ובניה מן השני ממזרין לפיכך אומרים לו קודם גירושין הוי יודע שלא תחזירנה עולמית ושוב אינו נאמן לומר כן שכיון שידע שאסור לו להחזירה אפילו לא תנשא לאחר ולא חש להמתין ולבדוק אחר הדברים גילה בדעתו שלא היתה חביבה עליו:

ואי לא לא מצי מקלקל לה - שהרי לא אמר שמוציאה משום שם רע וכיון דלא מצי לקלקלה משניסת לא אסרו לו להחזירה עד שלא ניסת:

וצריך שיאמר כו' - תקנו חכמים למוציאה שיאמר לה כן ומיהו בין אמר בין לא אמר לא יחזיר:

קסבר טעמא - דלא יחזיר משום קנס הוא שלא יהו בנות ישראל כו':

ונמצאו דברים בדאין - של שם רע וה"ה לענין נדר דהותר:

אומרים לו - קודם גירושין וכיון דלא חש וגרשה תו לא מצי לקלקלה דגלי דעתיה דלא חביבה עליו כולי האי:

מ"ט דרבי יהודה - דאמר נדר שהודר ברבים אין לו הפרה:

ולא הכום - בגבעונים כתיב:

נשבעו להם - והוה להו לאתשולי אשבועתייהו אי לאו משום דהודר ברבים:

ורבנן - דאמרי דיש לו הפרה:

התם - לאו משום דאין לו הפרה הוא דאפילו הפרה לא צריך דמי חיילה שבועה עלייהו כלל הלא בטעות היתה:

משום קדושת השם - שלא יאמרו העובדי כוכבים עברו על שבועתן:

ימים שנים רבים ג' - גבי זבה דרשינן הכי בשילהי נדה:

עדה - עשרה דכתיב גבי מרגלים (במדבר י״ד:כ״ז) לעדה הרעה יצאו יהושע וכלב:

אדם רוצה שתתבזה - כלומר אינו מקפיד בכך הלכך צריך חקירת חכם מצי לקלקלה:

מאי תנא - לעיל מיניה בנדרים שנדר הוא:

דקתני מעשה - הלא אין אנו עסוקין אלא בנדרים שנדרה היא:

אבל נדר הוא - שיגרשנה:

יחזיר - אם ירצה דליכא למיחש לקלקולא: