Gittin — Daf 46a

משום נדר אני מוציאך קסבר טעמא מאי משום קלקולא אי אמר לה הכי מצי מקלקל לה ואי לא לא מצי מקלקל לה

איכא דאמרי אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן צריך שיאמר לה הוי יודעת שמשום שם רע אני מוציאך ומשום נדר אני מוציאך קסבר טעמא מאי כדי שלא יהו בנות ישראל פרוצות בעריות ובנדרים הלכך צריך למימר לה הכי

תניא כלישנא קמא ותניא כלישנא בתרא

תניא כלישנא קמא א"ר מאיר מפני מה אמרו המוציא את אשתו משום שם רע לא יחזיר ומשום נדר לא יחזיר שמא תלך ותנשא לאחר ונמצאו דברים בדאין ויאמר אילו הייתי יודע שכן הוא אפי' אם היו נותנים לי מאה מנה לא הייתי מגרשה ונמצא גט בטל ובניה ממזרין לפיכך אומרים לו הוי יודע שהמוציא את אשתו משום שם רע לא יחזיר ומשום נדר לא יחזיר

תניא כלישנא בתרא אמר רבי אלעזר ברבי יוסי מפני מה אמרו המוציא את אשתו משום שם רע לא יחזיר ומשום נדר לא יחזיר שלא יהו בנות ישראל פרוצות בעריות ובנדרים לפיכך אומרים לו אמור לה הוי יודעת שמשום שם רע אני מוציאך ומשום נדר אני מוציאך:

רבי יהודה אומר כל נדר שידעו בו רבים לא יחזיר ושלא ידעו בו רבים יחזיר: אמר רבי יהושע בן לוי מ"ט דר' יהודה דכתיב (יהושע ט, יח) ולא הכום בני ישראל כי נשבעו להם נשיאי העדה

ורבנן התם מי חלה שבועה עילוייהו כלל כיון דאמרו להו מארץ רחוקה באנו ולא באו לא חיילה שבועה עילוייהו כלל והאי דלא קטלינהו משום קדושת השם

וכמה רבים רב נחמן אמר ג' ר' יצחק אמר עשרה

רב נחמן אמר ג' ימים ב' רבים ג' רבי יצחק אמר עשרה דכתיב עדה:

רבי מאיר אומר כל נדר שצריך וכו': תניא רבי אלעזר אומר לא אסרו צריך אלא מפני שאינו צריך

במאי קמיפלגי ר"מ סבר אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד

ור"א סבר אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד:

א"ר יוסי בר' יהודה מעשה בצידן וכו: מאי תנא דקתני מעשה

חסורי מיחסרא והכי קתני בד"א כשנדרה היא אבל נדר איהו יחזיר ואמר רבי יוסי ברבי יהודה מעשה נמי בצידן באחד שאמר לאשתו קונם אם איני מגרשיך וגירשה והתירו לו חכמים שיחזירנה מפני תיקון העולם

'I am divorcing you on account of your vow'. His view was that the reason [why he must not remarry her] was to prevent [him making] mischief subsequently.  If he uses these words to her he can make mischief for her,  but if not, he cannot make mischief for her.  Some there are who report: R. Joseph b. Manyumi said in the name of R. Nahman: He has to say to her, 'Understand that I am divorcing you on account of your evil name'; 'I am divorcing you on account of your vowing'. His view was that the reason [why he must not remarry her] is to prevent the daughters of Israel from becoming dissolute or too prone to vows;  hence he is required to address her thus. There is a teaching in support of the first version and a teaching in support of the second version. It has been taught in support of the first version: R. Meir says: Why has it been laid down that if a man divorces his wife on account of ill fame or on account of a vow he must not remarry her? For fear that she may go and marry another and then it may be discovered that the charge against her was unfounded and he will say, Had I known this was the case, I would not have divorced her even for a hundred manehs, and so the Get becomes retrospective]y void  and her children [from the second husband] illegitimate. Therefore they say to him [when he comes to give the divorce], Know that a man who divorces his wife on account of ill fame must not remarry her, or [if he divorces her] on account of a vow he must not remarry her.  It has been taught in support of the second version: R. Eleazar son of R. Jose says: Why has it been laid down that if a man divorces his wife on account of a scandal he should not remarry her, or on account of a vow that he should not remarry her? In order that the daughters of Israel should not become dissolute or too prone to vows.  Therefore they tell him: Say to her, Understand that I am divorcing you on account of your ill fame, I am divorcing you on account of a vow. R. JUDAH SAYS: IF HE DIVORCES HER FOR VOWS WHICH SHE MADE PUBLICLY, HE MAY NOT REMARRY HER,  BUT IF FOR A VOW WHICH SHE DID NOT MAKE PUBLICLY, HE MAY REMARRY HER.  R. Joshua b. Levi said: What is the reason of R. Judah [for holding that a vow made publicly may not be annulled]? Because the Scripture says, And the children of Israel smote them not, because the princes of the congregation had sworn unto them.  And what do the Rabbis  [make of this verse]? — [They reply:] Did the oath there become binding upon them at all? Since they [the Gibeonites] said, We are come from a far country,  whereas they had not come from one, the oath was never binding; and the reason why the Israelites did not slay them was because [this would have impaired] the sanctity of God's name. How many form a 'public'?  — R. Nahman says, three, R. Isaac says, ten. R. Nahman says three, [interpreting] 'days' [to mean] two and 'many' three.  R. Isaac says ten, because the Scripture calls ten a 'congregation'. R. MEIR SAYS, EVERY VOW THAT REQUIRES etc. It has been taught: 'R. Eleazar says: A vow requiring [investigation] was made a ground for prohibition only on account of a vow which does not require [investigation].  What is the point at issue [between R. Meir and R. Eleazar]? — R. Meir held that a man does not mind the indignity of his wife appearing in a Beth din,  whereas R. Eleazar held that a man is averse to subjecting his wife to the indignity of appearing in a Beth din. R. JOSE SON OF R. JUDAH SAID, A CASE HAPPENED IN SIDON etc. What has preceded that this should be given as an illustration?  — There is a lacuna, and the Mishnah should run thus: 'These rules apply only in the case where the wife vowed, but if he vowed he may remarry, and R. Jose son of R. Judah adduced a case which happened in Sidon of a man who said to his wife, Konam if I shall not divorce you, and he did divorce her, and the Sages permitted him to remarry her, to prevent abuses.'