תלמוד בבלי
גיטין
דף מ׳ ע״א
יצא לחירות - דאי לאו דשחרריה לא הוה שביק ליה למנסב בת חורין:
כל כך יש בידך - משמיה דרבי ואני שונה וחכ"א אינה מקודשת:
שטר איסורין - הרי את מקודשת לי וקדשה בו:
דרבה בר רב שילא - לקמן:
השיאו אשה - דאי לאו דשחרריה לא הוה מיעבד איסורא על ידו:
ואיהו עביד איסורא - שנושא את שפחתו:
צאי בו והתקדשי בו - כלומר אי דאמר התקדשי בו גרידא ודאי שחררה מעיקרא אבל השתא דאמר לה צאי בו והתקדשי בו וזה יהיה לך שטר שחרור ושטר ארוסין גלי מילתיה דלא שחררה אלא בהאי:
ר"מ סבר יש בלשון - הרי את מקודשת לי לשון שחרור וה"ק הוי ראויה להתקדש לי בו והתקדשי בו:
שהניח תפילין בפני רבו - אין דרך עבד להניח תפילין דמ"ע שהזמן גרמא היא דלילה לאו זמן תפילין הוא:
אפוטרופוס - על נכסיו דאי לאו דשחרריה לא הוה חשיב ליה:
שהניח תפילין בפני רבו - אין דרך עבד להניח תפילין דמ"ע שהזמן גרמא היא דלילה לאו זמן תפילין הוא:
הרי זה לא יצא לחירות - גרסינן:
אמרו לפניו - לפני ר' יוחנן:
אי אתה מודה - דאל ישתעבדו אינו לשון שחרור ולא לשון הפקר אלא לא יטריחוה בעבודתה אבל וולדות היוצאין ממנה מעכשיו עבדים הם ואמאי כופין לשחררה ויפסידו ולדות מכאן ולהבא שלא צוה אביהם כן:
ה"ג כי אתא רב שמואל כו' - ולא גרסי' אלא ופליג אדרב דימי ואמר לא כך אמר רבי יוחנן אלא כך אמר:
ועושין לה קורת רוח - ואם אין רוחה נתקררה בלא שחרור ישחררוה:
אין לו תקנה - ואפי' בשטר:
לא מורית - שאין ירושה אלא בדבר שיש בו ממון:
והא כי אתא רב דימי כו' - וכיון דאמר אל ישתעבדו בה פקע ליה ממונא מינה וקאמר יורשין כותבין לה. גט שחרור:
טעותא היא - כדאמרן לעיל דהוא לא צוה לשחררה:
ופרכינן מאי טעותא - דרב דימי דלא אמר האב בלשון שחרור:
הא אמר - הרי את בת חורין לא הוו קפדי רבי אמי ורבי אסי עלה:
כרב שמואל בר יהודה סבירא לי - דאמר לא א"ר יוחנן כן ולא אמרו לו רבי אמי ורבי אסי כן וכיון דקאמר יעשה לה קורת רוח לא מנע כח היורשין ממנה אלא בהן תלה:
דיסקרתא - קריה:
דעבדי - עבדים של ישראל היו ומכרום לעובד כוכבים ותנן (לקמן גיטין דף מג:) המוכר עבדו לעובד כוכבים יצא לחירות:
כלו מרוותא בתראי - כלו אדוניהם האחרונים עובדי כוכבים:
אתו - העבדים:
לקמיה דרבינא - להתירן בבנות ישראל:
אהדרו אבני מרוותייכו קמאי - חזרו על בני אדוניכם הראשונים ובקשו מהם לכתוב לכם גט חירות:
אין לו תקנה - דאיסורא לבניו לא מורית והא נמי כי זבניה פקע כספיה מיניה ואיסורא הוא דהוה ליה גביה ואיסורא לאו ירושה היא להורישה לבניו:
כרב דימי סבירא לי - דאמר אל ישתעבדו בה ופקע להו ממונא מינה וקאמר כותבים לה גט שחרור:
הא אמרה בלשון שחרור - כגון הרי את בת חורין:
ה"נ - דלא טעותא היא וכופין דירושה היא להורישה לבניו:
ומפסדי ליה מינאי - כדאמרינן במתני' כופין את רבו ועושה אותו בן חורין:
אקנייה לבנו קטן - שאין ראוי לכופו בבית דין:
מוקמינן אפוטרופוס - לינוקא לברור לו דמים יפין כמה שהוא נישום בשוק שהרי צריך העבד לכתוב שטר על חצי דמיו:
Sefaria
כתובות ק״ח: · כתובות כ״ח. · גיטין מ״א: · עֹבַדְיָה א׳:ט״ו · וַיִּקְרָא כ״ד:י״ט
מסורת הש״ס