Gittin — Daf 40a

יצא לחירות א"ל רבי יוחנן כל כך יש בידך ואני שונה הכותב שטר אירוסין לשפחתו ר"מ אומר מקודשת וחכ"א אינה מקודשת

כדאמר רבה בר רב שילא כשרבו הניח לו תפילין הכא נמי כשרבו השיאו אשה

ומי איכא מידי דלעבדיה לא מעבד ליה איסורא ואיהו עבד איסורא

אמר ר"נ בר יצחק הכא במאי עסקינן דאמר לה צאי בו והתקדשי בו רבי מאיר סבר יש בלשון הזה לשון שחרור ורבנן סברי אין בלשון הזה לשון שחרור

א"ר יהושע בן לוי עבד שהניח תפילין בפני רבו יצא לחירות מיתיבי לוה הימנו רבו או שעשאו רבו אפוטרופוס או שהניח תפילין בפני רבו או שקרא שלשה פסוקים בבהכ"נ בפני רבו ה"ז לא יצא לחירות

אמר רבה בר רב שילא כשרבו הניח לו תפילין

כי אתא רב דימי א"ר יוחנן מי שאמר בשעת מיתתו פלונית שפחתי אל ישתעבדו בה לאחר מותי כופין את היורשים וכותבין לה גט שחרור אמרו לפניו רבי אמי ורבי אסי רבי אי אתה מודה שבניה עבדים

כי אתא רב שמואל בר יהודה אמר רבי יוחנן מי שאמר בשעת מיתתו פלונית שפחתי קורת רוח עשתה לי יעשה לה קורת רוח כופין את היורשין ועושין לה קורת רוח מ"ט מצוה לקיים דברי המת

אמר אמימר המפקיר עבדו אותו עבד אין לו תקנה מ"ט גופיה לא קני ליה איסורא הוא דאיכא גביה ואיסורא לא מצי מקני ליה

א"ל רב אשי לאמימר והאמר עולא אמר רבי יוחנן ורב חייא בר אבין אמר רב אחד זה ואחד זה יצא לחירות וצריך גט שחרור א"ל צריך ואין לו תקנה

איכא דאמרי אמר אמימר המפקיר עבדו ומת אותו העבד אין לו תקנה מאי טעמא גופיה לא קני ליה איסורא הוא דאיכא גביה ואיסורא לבריה לא מורית א"ל רב אשי לאמימר והא כי אתא רב דימי א"ר יוחנן

דרב דימי טעותא היא א"ל מאי טעותא דלא אמרה בלשון שחרור הא אמרה בלשון שחרור הכי נמי א"ל אנא כדרב שמואל בר יהודה סבירא לי

ההוא דסקרתא דעבדי דאזדבן לעובד כוכבים כלו מרוותא בתראי אתו לקמיה דרבינא אמר להו זילו אהדרו אבני מרוותא קמאי ויכתבו לכו גיטא דחרותא אמרו ליה רבנן לרבינא והאמר אמימר המפקיר עבדו ומת אותו העבד אין לו תקנה

אמר להו אנא כרב דימי סבירא לי אמרו ליה דרב דימי טעותא היא אמר להו מאי טעותא דלא אמרה בלשון שחרור הא אמרה בלשון שחרור הכי נמי והלכתא כרבינא

ההוא עבדא דבי תרי קם חד מינייהו ושחרריה לפלגיה אמר אידך השתא שמעי בי רבנן ומפסדו ליה מינאי אזל אקנייה לבנו קטן

שלחה רב יוסף בריה דרבא לקמיה דרב פפא שלח ליה כאשר עשה כן יעשה לו גמולו ישיב לו בראשו אנן קים לן בינוקא דמקרבא דעתיה לגבי זוזי מוקמינן ליה אפוטרופוס

he automatically becomes a free man.  Said R. Johanan to him: Are you really sure of that?  What I have learnt is, if a man writes a deed of betrothal  for his female slave, R. Meir says that she becomes betrothed and the Sages say that she is not betrothed.  The explanation is similar to that given by Rabbah son of R. Shilah, who said [in an analogous case], 'When his master puts the phylacteries on him.'  So here, the slave becomes free when the master actually gives him a wife. But is it possible that there can be an action involving a breach of the law which a man would not allow to be done on behalf of his slave but would perform on his own behalf?  — R. Nahman b. Isaac said; We are assuming here that in giving her the deed of betrothal] he says, Become free with this and be betrothed with this.  R. Meir held that this expression ['be betrothed'] includes emancipation, and the Rabbis held that it does not include emancipation. R. Joshua b. Levi said: If a servant puts on phylacteries in the presence of his master, he becomes a free man. An objection was raised; 'If his master borrows [money] from his slave, or if his master appoints him administrator of his affairs, or if he puts on phylacteries in the presence of his master, or if he reads three verses in his presence in the synagogue, he does not [thereby] become a free man'? — Rabbah son of R. Shila explained that [R. Joshua b. Levi was speaking of the case] where his master [himself] put the phylacteries on him. When R. Dimi came [from Palestine] he reported [the following ruling] in the name of R. Johanan: If a man when on the point of death says, I do not want my female slave So-and-so to be used as a slave after my death, the heirs can be compelled to make out for her a deed of emancipation. R. Ammi and R. Assi [expostulated with him] saying, Do you not admit that her children will be slaves?  When R. Samuel b. Judah came, he said in the name of R. Johanan: If a man when on the point of death says, My female slave So-and-so has given me great satisfaction, let something be done to satisfy her, the heirs may be compelled to satisfy her.  The reason is that it is a religious duty to carry out the wishes of the deceased. Amemar said: If a man declares his slave common property, nothing can be done for the slave.  Why so? Because he no longer possesses his body, but he is still bound by the prohibition,  and this he cannot transfer to him. Said R. Ashi to Amemar: But has not 'Ulla said in the name of R. Johanan and R. Hiyya b. Abin in the name of Rab, In either case  he becomes a free man and requires a deed of emancipation? — He replied: He requires one, but nothing can be done for him. According to another version, Amemar said: If a man declares his slave common property and then dies, nothing can be done for the slave. Why so? Because he no longer owns his body, but he is still bound by the prohibition, and this he cannot bequeath to his son. Said R. Ashi to Amemar: But when R. Dimi came he reported a ruling of R. Johanan [which conflicts with this]?  — R. Dimi's statement was erroneous.  Where, he rejoined, was the error? That the man did not say distinctly that the slave should be emancipated? But if he had done so, then they would have had to write her a deed of emancipation, [would they not]? — Said Amemar: I hold with R. Samuel b. Judah. A certain settlement of slaves was sold [by their Jewish masters] to heathens. When the second masters died, they applied to Rabina,  and he said to them, Go and find the sons of your first masters, and they will write you out deeds of emancipation. The Rabbis expostulated with Rabina, saying, Has not Amemar laid down that if a man declares his slave common property and then dies, nothing can be done for the slave? — He replied: I adopt the view of R. Dimi. But, they said to him, R. Dimi's statement was erroneous! — He replied: What was the mistake? That the man did not say distinctly that the slave should be emancipated. But if he had said so, the heirs would have had to emancipate her, [would they not]?  The law is as stated by Rabina. A certain slave was owned by two men [in partnership], and one of them emancipated his half. The other thereupon thought to himself: If the Rabbis hear of this, they will force me to give him up.  So he went and transferred him to his son who was still under age. R. Joseph the son of Raba submitted the case to R. Papa. He sent him back answer: As he has done so it shall be done to him; his dealing shall return upon his own head.  We all know that a child is fond of  money. We shall therefore appoint for him a guardian,