גיטין

כריתות דאית בה - שכתובה בה פרשת וכתב לה ספר כריתות: לה לשמה:

יהב זוזא לספרא - לכתוב אותה פרשה לשם גירושיה:

הא בעינן שינה שמו ושמה - דתנן לקמן (גיטין דף פ.) דפסול אלמא צריך לכתוב שמו ושמה ואית דלא גרסי שינה ומאן דגריס ליה משום מתני' דלקמן ואגב גררא גריס ליה:

מאי קמ"ל - כל הני פשיטא לן דפרשה שבתורה אינה גט:

עליו קולמוס - על כל אות ואות:

ונתכוין לכתוב יהודה - שהיה טועה וסבור שהוא צריך לכתוב יהודה:

וטעה ולא הטיל בו דלת - הרי השם כתוב אלא שהוא שלא לשמו:

ואנוהו - התנאה לפניו במצות:

איהי כתבה ליה - נותנת שכר הסופר כדאמרינן בגמרא דגט פשוט (ב"ב דף קסח.) משום תקנת עגונות:

אקנויי אקנו ליה רבנן - ההוא זוזא מדידה והוי כמאן דיהיב ליה איהו דהפקר ב"ד היה הפקר:

ונתן - בר נתינה שיהא שוה פרוטה:

העלה של זית - שאינו שוה כלום:

דחזי לאיצטרופי - עם עלין הרבה לשכוב עליהן או למאכל בהמה ואע"ג דלא שוה פרוטה אבל איסורי הנאה לא:

ולא קלסוה - משום דאמר לה משמא דיחידאה:

דרשה - זימנא אחריתי משמיה דרבים כי היכי דליקבלוה מיניה:

אלמא - מדטרח כולי האי דליקבלוה אלמא הלכתא כוותיה:

חקק - בטבלא בסכין:

עבד שיצא - לחירות:

בכתב שחקק על גבי טבלא - דף:

ופינקס - כעין אותן של סוחרים שחוקקים עליהן בעט:

ולא בכתב שעל גבי כיפה - כעין כובע של צמר ונותנות הנשים תחת צעיף קישוריהן כדאמרי' בבמה אשה יוצאה (שבת דף נז:):

אנדוכתרי - תכשיט ורוקמין עליו צורות במחט כעין ברושדי"ר בלע"ז ואם רקמו עליהן אותיות הגט אינו כתב לפי שאינו כתוב וקבוע אלא מוטל על הבגד וב' ראשיו תחובים:

הא דחק תוכות - של אותיות וצידיהן והאותיות בולטות אינו כתב לפי שלא צייר את האותיות אלא חקק סביבותיהם והעץ נשאר כמו שהיה בדפוס האותיות מאיליה:

הא דחק ירכותיהן - של אותיות דהיינו הן ממש שישקע הכתב זו היא כתיבה:

לא היה כתבו - של ציץ שוקע אלא בולט כצורות של דינרי זהב:

והא דינרי זהב תוכות הוא - דקא סלקא דעתיה כשהוא מכה בקורנס חותם המטבע על הדינר תוכות וסביבות צורת החותם שהיא שוקעת והם מלאים דוחקין את תוכו וסביבות צורת הדינר וכנגד שקיעת רושם החותם אין הדינר של זהב נדחק ומאיליה הצורה עומדת במקומה וגבי ציץ כתיב (שמות ל״ט:ל׳) מכתב פתוחי חותם אלמא כתיבה היא:

ואילו הכא יריכות - שהיה הציץ דק כעין טס וצר האותיות מעבר האחד ודוחק ירכותיהן והן בולטות מעבר השני כמו שמציירים כסף וזהב העשוי ליקבע בכלי עץ ששותים בהם יין:

רושמא - חותם המטבע שקורין קויינ"ץ:

מיחרץ חריץ - התוכות והסביבות של צורתו שהיא שוקעת חורצין ודוחקין תוכות וסביבות של צורת הדינר עד שעומדת צורת הדינר בולטת כמו שהיתה ונפקא מינה שאם חקק את הגט בחותם וכתבו על גבי טס לא הוי כתב דתוכות הוא:

או כנופי מיכנף - צורת החות' שהיא שוקעת כשתוכותיה דוחקים את תוכות של דינר ונכנס הזהב קצת בדוחק בתוך שקיעת הצורה ונמתח מתוך דוחקו ונכנס לתוך הצורה ולאו ממילא הן אלא ע"י מכת הקורנס הצורה עצמה נמתחת לתוך הרושם והרי כתבה בידים: