תלמוד בבלי
חגיגה
דף ב׳ ע״ב
תקנתם את רבו ואת עצמו לא תקנתם - כל תקנת רבו כאן היא אבל תקנת העבד אין כאן אם נתקן במשפט הממון לא נתקן בפריה ורביה:
לישא שפחה אינו יכול - מפני צד החרות שבו וכתיב לא יהיה קדש וגו' (דברים כ״ג:י״ח):
בת חורין אינו יכול - מפני צד עבדות שבו:
לא תהו בראה - לא ברא הקב"ה את הארץ להיות בלא יישוב אלא לשבת יצרה:
כדתנן - בריש מסכת תרומות (מ"ב):
חרש שדברו בו חכמים בכל מקום - שהשוו אותו לשוטה לפוטרו לא דברו אלא במי שאינו שומע ואינו מדבר הכי קים להו לרבנן דמי שאינו שומע ואינו מדבר דלאו בני דעה נינהו:
מדבר ואינו שומע - תחילתו היה פקח עד שלמד לדבר ואח"כ נתחרש:
תנינא - במתניתין:
להא דתנו רבנן - בברייתא ולמדנו שהברייתא הזאת עיקר וסומכין עליה:
זה וזה כפקחים - היינו כמתניתין דלא פטר אלא חרש הדומה לשוטה:
ואי בעית אימא - אלם כמשמעו נוטריקון אישתקיל מלוליה ניטל דבורו:
פטור - מן הראייה קשיין אהדדי מתניתין וברייתא:
אמר רבא - מתניתין דתני אצל ראייה חרש דומיא דשוטה:
חסורי מיחסרא והכי קתני - דאע"פ דלא דומה לשוטה פטור וכי תניא מתניתין דומיא דשוטה גבי שמחה הוא דתני ותרי מיני חרש תנא מתניתין וחסורי מיחסרא מתניתין והכי קתני הכל חייבין בראייה חוץ מחרש כל דהו או שומע ואינו מדבר או מדבר ואינו שומע:
ואף על פי שהוא פטור - בעולת ראייה ליראות:
Sefaria
יבמות ק׳. · גיטין מ׳: · יְשַׁעְיָהוּ מ״ה:י״ח · נידה י״ג: · גיטין ע״א. · תְּהִלִּים ל״ח:י״ד
מסורת הש״ס