חגיגה

להקדים שמים לארץ - דאי לא כתיב את הוה אמינא כאחת נבראו אלא שאי אפשר לקרות שני שמות כאחת להכי כתב את להקדים:

למי שאין דרכו להשכים והשכים - הכא נמי דקרא לשמים תחלה ה"ל ארץ אין דרכו להשכים ועוד שכל מעשה ארץ מתונים ומעשה שמים במהירות וזו השכימה עמה שנבראו כאחת לכך התחיל לספר מעשיה תחלה:

יוצר הרים ובורא רוח - מה ענין זה אצל זה אלא ללמדך שההרים עומדין על הרוח:

רוח סערה עושה דברו - דבר הרוח סערה עשאתו:

ומתחת - כל היצירה:

זרועות עולם - הסובלות אותו:

נכנס שחרית - לתוך תיקו והאור נראה:

ויוצא ערבית - מתיקו ומתפשט למטה מן האור והרי העולם חשוך וזהו חידושו למעשה בראשית בכל יום:

כדוק - יריעה טייל"א בלעז אלמא יש שמים שאין משמשין אלא תשמיש יריעה פרוסה:

מעון - לשון מדור מקום שמלאכים דרין בו:

וחשות - מפני כבודן של ישראל שמקלסין ביום:

יומם יצוה ה' חסדו - יצוה למלאכים לשתוק כדי לעשות חסד לצריכים חסד והם התחתונים:

ובלילה שירה עמי - ברקיע עם שיר שלי שקילסתי ביום:

ומנלן - דמעון איקרי שמים:

מכון - לשון אוצר של פורעניות כמה דאת אמר נכונו ללצים שפטים (משלי י״ט:כ״ט):

שבו אוצרות שלג כו' - כל אלה לפורעניות:

עליית אגלים - לשון (עוגל) של מים (חולין דף מא.) ולשון אגלי טל (איוב ל״ח:כ״ח) ולשון אגן הסהר (שיר השירים ז׳:ג׳) שמתחלפת ל' בנו"ן והם מים העומדים להלקות פירות:

יפתח ה' לך את אוצרו הטוב - למדת שיש לו אוצר לפורענות:

לא יגורך רע - לא יגור אצלך:

ורוחות ונשמות - חדא היא ויש מפרשין רוח היא הנשמה העשויה בדמות הגוף נשמה נשימה אליינ"א בלע"ז:

מכון כסאך - והכסא בערבות הוא כדמסיק לקמן:

וילבש צדקה - למדת שעמו צדקה שרויה:

ויקרא לו - קראה אצלו:

רוח מלפני - אלמא לפניו הם:

גשם נדבות תניף אלהים וגו' - והאי קרא במתן תורה כתיב שיצתה נשמתן שנאמר נפשי יצאה בדברו (שיר השירים ה׳:ו׳) והניף עליהן טל תחייתו שנאמר גשם נדבות תניף אלהים והאי קרא משתעי במתן תורה במזמור יקום אלהים יפוצו אויביו: