בכורות

ת"ל - מקרא אחר (שמות ל״ד:כ׳) ופטר חמור תפדה בשה אם אינו ענין למעט שאר בהמה טמאה משה שהרי מעטן בפסוק ראשון תנהו ענין למעטן מכל קדושת בכור:

מתקיף לה רב אחא - הא תרוייהו צריכי דאי כתב חד הוה אמינא הוי פטר חמור דבר שהיה בכלל בכור הבהמה הטמאה תפדה:

ויצא מן הכלל ללמד - שפדיונו בשה לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא כו' ולעולם נפדין בשה ת"ל מקרא אחר ופטר חמור תפדה לומר לך זה בשה ולא אחר בשה:

מעטינהו משה ולעולם בכל דבר - וקדושים בבכור:

א"כ לכתוב - קרא תניינא חמור בשה תפדה ואנא ידענא דבפטר קמישתעי מדהדר כתב פטר ש"מ מדין פטר רחם ממעט להו לשאר בהמות טמאות דאין להם דין בכורה:

כל מקנך תזכר - פטר שור ושה ופטר חמור תפדה בשה כלל ופרט בהדדי:

פטר חמור הפסיק הענין - דלא תדייניה בכלל ופרט דאי אקרא קמא קא מהדר מכדי כתיב לעיל מיניה פטר שור ושה לכתוב וחמור תפדה בשה ונהדר אפטר דלעיל אלא מדהדר כתב פטר ש"מ לאו אקרא קמא קמהדר:

וי"ו - דכתב ופטר הדר ערביה ואהדריה אקרא קמא דוי"ו מוסף על ענין ראשון:

ור' יוסי - אמר לך אי אקרא קמא קאי לא לכתוב פטר לאפסוקיה ולא נצטרך וי"ו לערביה:

והדר עריב להו - למימר דלידייניה בכלל ופרט:

או דלמא כיון - דתרוייהו שוו דמין בהמה טמאה נינהו לאו שינויא יתירא הוא וכי אית מקצת סימנים דאם חייב:

סימנין מילתא - חשובה היא דאע"ג דאישתני כולי האי מחייבי ליה מקצת סימנין בבכורה:

מאי לאו אפי' פרה שילדה מין סוס - וש"מ סימנא מילתא היא וכ"ש כולהו אינך:

לא אפרה שילדה מין חמור - דהואיל ותרוייהו בני קדושת בהמה נינהו כי אית מקצת סימנין חייב ולא תפשוט מינה אלא חדא:

מאי לאו אתרוייהו - קאי האי ואם יש מקצת סימנין ותפשוט מינה תרתי:

לא אפרה שילדה מין חמור - ומשום דתרוייהו קדשי בכורות:

אבל חמור שילדה מין סוס למאי הלכתא קתני לה הכא לפטורא - לאשמעינן דנדמה הוי ופטור מן הבכורה כי לית ביה מקצת סימנין דמשום רישא קתני חמור שילדה מין סוס אבל סיפא לאו עלה מהדר:

חמור אדום - וליחייב בבכורה קמ"ל. סתם סוסים אדומים הן:

סימנא בעלמא - דלא תחליף לך. גירסתך במשנה ותימא טהורה שילדה מין טמאה אסור וטמאה שילדה מין טהורה מותר: