תלמוד בבלי
בכורות
דף נ״ה ע״ב
עינתא דמדליין - עינות המים הנובעות בהרים רמים והנהו הוו גבוהים מפרת והיכי אתו מפרת:
סולמי דפרת - מקלחין תחת הקרקע ועולין בהרים כמו סולם:
והנהר הרביעי - דכחד מינייהו חשיב להו ואת אמרת דמיניה קאתו:
הוא פרת דמעיקרא - הוא פרת הנזכר למעלה ונהר יוצא מעדן וגו' שהשלשה נפרדין ממנו:
יובל שמו - של פרת. ועל יובל ישלח שרשיו וגו' בעץ החיים מישתעי קרא ועץ החיים בגן עדן הוא ופרת הוא המשקה גן עדן:
פרין ורבין - שגדל ורבה בלא שום מטר:
סהדא רבה פרת - פרת יורד מא"י לבבל וכשהגשמים יורדין בא"י סהדא רבה הוי פרת בבבל שירדו גשמים במערבא לפי שגדל מחמת הגשמים:
מקוה ביומי ניסן - מקוה מים חיים נובעים בבית ולא היה מניחן לטבול בנהרות שבימות הגשמים ירדו גשמים הרבה וחייש שמא ירבו מים שנוטפין מעבים לתוך הנהר שהם זוחלים דלא חזו להן משום דהוו להו ספק זבות ובזב כתיב מים חיים. ל"א על הזוחלים על אותם שנפלו מן העבים לקרקע ומן הקרקע זחלו וקילחו לתוך הנהר דאי לא נוטפים משום זוחלים לא מיפסלי דאמרינן בפ' ראשון דתמורה (דף יב.) השאובה מיטהרת בהמשכה דהיינו שממשיך מים שאובים לתוך המקוה על ידי צנורות:
זוחלין - נובעין:
ומפצי ביומי תשרי - כשהיו טובלות בנהר ביומי תשרי הי' עושה להם מחצלות של קנים שקורין קלויי"ש ומשליכן לתוך המים ועומדות עליהן וטובלות לפי שבימי תשרי יש טיט רך בנהרות אצל שפתם וחושש שמא יעלה טיט למעלה על רגליהן ויהיה חוצץ:
ה"ג ופליגא דידיה אדידיה - כלומר פליגא דשמואל אדשמואל:
אין המים מטהרין בזוחלין - דכל שעה הוו מים נוטפין רבין עליהן:
אלא פרת ביומי תשרי - שפרת היו מימיו פרין ורבין וזוחלין הנובעים ממעיינות מרובין ועוד שתשרי סוף ימי הקיץ ולא ירדו גשמים (הרי) זמן מרובה אלמא נהרות מתרבין ממימי גשמים ולעיל אמר מכיפיה מיבריך. לישנא אחרינא הא דאבוה דשמואל הוה עביד לברתיה מקוואות ביומי ניסן מפני שהוא סוף החורף שירדו גשמים מרובים אבל באמצע החורף לא הוה עביד ופליגא אדשמואל דהוא אומר דכל שעה בעינן מקוואות אלא פרת ביומי תשרי:
Sefaria
בְּרֵאשִׁית ב׳:י״ד · יִרְמְיָהוּ י״ז:ח׳ · נידה ס״ז. · שבת ס״ה: · שבת ס״ה: · שְׁמוֹת כ״ב:כ״ח