בכורות

מותר - משום דטעמא שאין מתכוין הוא:

מסוכריא דנזייתא - ברזא של חבית שכורכין סביבותיה נעורת ומטלניות כדי שתסתום הנקב יפה:

אסור להדוקיה - בתוך החבית בכח משום סחיטה ואע"ג דאינו מתכוין לשום סחיטה אסור אפי' לר"ש דאמר במסכת שבת (דף מא:) דבר שאין מתכוין מותר:

ולא ימות - וכיון דמהדק לה לא אפשר לה בלא סחיטה אבל לפנות את השער אפשר בלא תלישה:

הלכה כר' יהודה - אלמא ס"ל לרב דבר שאין מתכוין אסור:

בלא גברי - בלא רב חייא ורב חנן:

ותולש לאו היינו גוזז - להכי אמר רב הלכה כר' יוסי בבכור:

כלאחר יד - דאין דרך לתלוש צמר אלא לגזוז:

התולש את הכנף - שתולש נוצה גדולה מן כנף העוף:

והקוטמו - לאחר שתלשו קטם ראשו:

והמורטו - שמחליקה מן הצדדין ומורט מן הקנה השער:

גוזז ומחתך וממחק מארבעים אבות מלאכות במסכת שבת (דף עג.) ממחק מחליק:

דהיינו אורחיה - שדרך נוצת עוף לתלוש ולא לגזזה:

מדרב ס"ל כדרבי יוסי - לגבי בכור דתולש לאו היינו גוזז:

ר' יוסי נמי סבר לה כרב - דדבר שאין מתכוין אסור:

ה"ג עיקרן מאדים וראשן משחיר - וכן בתוספ' דמס' פרה (פ"ב ה"ד):

גוזז - את הראש שמשחיר במספרים ומשייר מן המאדים ואילך ואינו חושש משום גיזה בקדשים אלמא משום דאין מתכוין לשום גיזה אלא לתקן שרי. שתי שערות שכולן שחורות פוסלות בפרה לגמרי אבל עיקרן מאדים וראשן משחיר אפשר בתקנה:

דלאו בת גיזה - שאין לפרות צמר הלכך לא אסירא בגיזה:

לא תעבוד ולא תגוז - וי"ו מוסף על ענין ראשון וילמדו שניהם זה מזה:

דקדשי בדק הבית היא - (ויש לה) דהא אינה קריבה למזבח הלכך מותרת בגיזה:

דלא שכיחא - ומילתא דלא שכיחא לא גזרו רבנן:

דמיה יקרים - ואין דמיה כל כך מזומנים לחללה עליהן:

לקופיץ - לצורך הקופיץ:

לכתחלה - קאמר והאי וכן אתולש קאי דכי היכי דמותר לתלוש לצורך השחיטה דהא פשיטא לך דרישא לכתחלה קאמר הכי נמי לראות מקום המום או דיעבד קאמר והאי וכן אלא יזיזנו קאי והכי קאמר וכן מי שתלש את השער לראות את מקום המום נמי לא יזיזנו ממקומו:

המסובך באוזן - ובאוזן היה מום:

דשחיטתו מוכחת עליו - דלאו לגיזה איכוון:

אלא לאו אתולש - ולכתחלה קאמר:

מתני' מתיר - את הצמר בהנאה לכהן: