ביצה

הורצה על מנת להקטיר כו' - כלומר ויקטיר אימורין לערב ולא יקטירם היום:

לכתחלה לא - הואיל ולא יאכל בשר היום:

שאני שבות שבת - החמירו חכמים בדבריהם בשבת מביום טוב:

מה בין זה לנדר ונדבה - שחצין לו וחצין לגבוה ואסור לשוחטן מפני חלק גבוה:

עורבא פרח - עורב הפורח למעלה השיאו לדבר אחר:

כי נפק - רב אויא:

אמר ליה רבה בריה - דרב הונא לאבוה:

לאו היינו כו' - ולמה דחיתו והלך לו בכלימה:

אני היום סמכוני באשישות - יו"ט הוא ודרשתי לרבים וחליתי מטורח הדרשה וקורא אני עלי סמכוני באשישות הביאו לי סעודה ואסעוד:

דבעיא טעמא - וצריך אני להרהר ולעיין בה:

וטעמא מאי - סוגיא דגמרא הוא:

כהנים משלחן גבוה קא זכו - בחזה ושוק וה"ה לבעלים בשאר הבשר כעבד הנוטל פרס מבית רבו נמצאת כל השחיטה לשם גבוה:

חייבת בחלה - דלחם קרינא ביה:

ומערבין בה - ערובי חצרות להוציא מבתים לחצר שהבתים רשות לכל יחיד ויחיד והחצר רשות כולן וצריכים ערוב להוציא כל אחד מביתו לחצר:

ומשתתפים בה - שתוף קרי במבוי שחצירות הרבה פתוחין לו וכל חצרות שבש"ס לפני הבתים ויוצאים דרך חצר לרשות הרבים או למבוי:

ומברכין עליה - המוציא:

ומזמנים עליה - שלשה שאכלו כאחת:

ונאפת בי"ט - משום חלק הרועים:

ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח - לילה הראשון של פסח שהוא מצוה לאכול מצה דכתיב בערב תאכלו מצות (שמות י״ב:י״ח) ושאר הימים אם רצה לאכול שאר דברים בלא לחם הרשות בידו:

לפייסן בנבלה - ונמצאת כולה נאכלת לאדם:

ומי אית ליה הואיל - סוף סוף מפרנס הכלבים ממנה שהרי אין לו נבלה ומשום אסמכתא דהואיל ואילו היה לו נבלה קא שרית ליה:

מיו"ט לחול - לאחר שסעד אפה דהא ודאי לחול הוא:

בני באגא - ישראל הדרים בכפרים:

דרמו עלייהו קמחא דבני חילא - המלך הטיל עליהם לאפות ולבשל לבני חילו אנשי מלחמתו:

כל חדא וחדא כו' - ופליג רב הונא אדרב חסדא דאמר חציה של נכרי וחציה של ישראל אסור לאפותה:

התימני - מתמנת היה כדכתיב (שופטים טו) שמשון חתן התימני מתמנת:

אמש - כלומר בין הערבים של יו"ט:

בלשת - חיל גדול של גדודי נכרים שמחפשים ובולשין לשלול שלל:

יצא שכרכם - שנשתכרתם בממון יצא ואבד בשביל הפסד עונש שתענשו על חילול יו"ט: ולא לכלבים לא גרסינן:

והא חזי למיכל מניה - ולא יקפידו שהרי משלהן היה: היינו דקאמר ליה כו' לא גרס והכי גרס והא חזי לכלבים:

תנאי היא - דאיכא תנא דאסר לכלבים:

לכל נפש - אך אשר יאכל לכל נפש: