בבא מציעא

ומהלך כעושה מעשה דמי - ואפ"ה אי לאו משום השבת אבידה. לא אכיל:

כשהיא פורקת מהיכן אכלה - כל משאה פורקין בבת אחת והולכין:

עד שתהא פורקת - בהליכתה אוכלת ממשאוי שעל גבה:

מתני' ואפילו בדינר - ואפילו היא שוה דינר:

לא יאכל פועל יותר על שכרו - לקמן יליף מכנפשך בשכירותו שמוסר נפשו עליו לעלות באילן או במקום סכנה:

ויהא סותם את הפתח בפניו - שימנעו לשוכרו למלאכתו:

גמ' אבל מלמדין - אומרין לו דרך עצה הוגנת:

לא שכרו אלא לבצור אשכול אחד - אוכלו לאותו אשכול:

ת"ק אית ליה דרב אסי - וה"ק פועל אוכל קישות שהיא לבדה ואין עוד ואפי' היא שוה דינר ואתא רבי אלעזר למימר בין שהיא לבדה בין ששכרו לה ולחברותיה אם שוה יותר על שכרו לא יאכלנה ואתו רבנן בתראי למימר יותר על שכרו מותר הוא לאכול אם שכיר יום הוא אבל שכרו להקישות לבדה לית להו דרב אסי:

אפי' לא בצר - שכרו לכל היום מותר לאכול לאשכול ראשון שבצר:

משום דליכא למיתב לכליו של בעל הבית - דנימא ליה הב ברישא והדר אכיל דאי יהיב תו לא אכיל והתורה התירה לאכול:

אבל הכא דליכא לקיומי לבסוף - אימא לא זיכתה לו תורה אלא א"כ נתן:

מגילת סתרים - מגילה טמונה לפי שאסור לכתוב הלכות וכשהיה שומע דבר חידוש וירא לשוכחו היה כותבו ומסתיר מן העין:

בביאת כל אדם - ואפי' אינו שכירו:

ת"ק לית ליה דאיסי - דהא אוכל פועל קתני ורבנן בתראי אית להו דאיסי וה"ק וחכמים מתירין לאכול יותר על שכרו דהא לאו שכיר נמי אכיל:

משלו הוא אוכל - תוספת שכר הוא שהוסיפה לו תורה:

או משל שמים - במתנת גמילות חסדים כשאר מתנות עניים:

תנו - אכילתי לאשתי ובני:

יהבינן להו - כי היכי דבידו ליתן שכרו לכל מי שירצה:

לדידיה זכי ליה רחמנא - בצדקה וכל זמן דלא מטא לידיה לא זכי ליה דליתבה לאשתו ובניו:

אכל בזוזא - בתמיה וכי תוספת מרובה על העיקר:

דמר סבר משלו הוא אוכל - והלכך לא יאכל יותר על שכרו דאין תוספת מרובה על העיקר:

ומר סבר משל שמים הוא אוכל - וזכי ליה רחמנא:

ואכלת כנפשך - בדבר שאתה מוסר נפשך עליו לעלות בכבש ולעלות באילן דמוסר נפשו למיתה דהיינו שכיר:

נזיר - שאסור בענבים:

משום לך לך אמרי' נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב - כלומר קנסא הוא דקנסוהו שימנע עצמו מלהשכיר לענבים:

קא נסיב לה - גמרא קרא דפועל ולעולם רבנן היא וקרא אסמכתא בעלמא:

לקצות - לייבשן בשדה לעשות קציעות: