Bava Metzia — Daf 92a

ומהלך כעושה מעשה דמי:

ובחמור כשהיא פורקת: כשהיא פורקת מהיכן אכלה אימא עד שתהא פורקת תנינא להא דתנו רבנן חמור וגמל אוכלים ממשאוי שעל גביהן ובלבד שלא יטול בידו ויאכילם

מתני׳ אוכל פועל קישות אפילו בדינר כותבת ואפילו בדינר ר' אלעזר חסמא אומר לא יאכל פועל יתר על שכרו וחכמים מתירין אבל מלמדין את האדם שלא יהא רעבתן ויהא סותם את הפתח בפניו

גמ׳ חכמים היינו תנא קמא איכא בינייהו אבל מלמדין לתנא קמא לית ליה מלמדין לרבנן אית להו מלמדין

איבעית אימא איכא בינייהו דרב אסי דאמר רב אסי אפילו לא שכרו אלא לבצור אשכול אחד אוכלו ואמר רב אסי אפילו לא בצר אלא אשכול אחד אוכלו

וצריכא דאי אשמעינן הך קמייתא משום דלא איכא למיתב לכליו של בעל הבית אבל היכא דאיכא למיתב לכליו של בעל הבית אימא ליתב ברישא והדר ליכול

ואי אשמעינן בהא דאפשר לקיומי לבסוף אבל היכא דלא אפשר לקיומי לבסוף אימא לא צריכא

איבעית אימא איכא בינייהו דרב דאמר רב מצאתי מגילת סתרים בי רבי חייא וכתוב בה איסי בן יהודה אומר (דברים כג, כה) כי תבא בכרם רעך בביאת כל אדם הכתוב מדבר

ואמר רב לא שבק איסי חיי לכל בריה

אמר רב אשי אמריתה לשמעתא קמיה דרב כהנא דלמא בעושין בסעודתם דעבדו ואכלו אמר לי אפילו הכי ניחא ליה לאיניש לאוגר אגורי וניקטפיה לפרדיסיה ולא ניתו כולי עלמא ואכלו ליה

איבעיא להו פועל משלו הוא אוכל או משל שמים הוא אוכל

למאי נפקא מינה דאמר תנו לאשתי ובני אי אמרת משלו הוא אוכל יהבינן להו אלא אי אמרת משל שמים הוא אוכל לדידיה זכי ליה רחמנא לאשתו ובניו לא זכי להו רחמנא מאי

תא שמע אוכל פועל קישות ואפילו בדינר כותבת ואפילו בדינר אי אמרת משלו הוא אוכל אוגיר בדנקא אכיל בזוזא ואלא מאי משל שמים הוא אוכל סוף סוף אוגיר בדנקא אכיל בזוזא אלא מאי אית לך למימר רחמנא זכי ליה הכא נמי רחמנא זכי ליה

תא שמע ר' אלעזר חסמא אומר לא יאכל פועל יותר על שכרו וחכמים מתירין מאי לאו בהא קמיפלגי דמר סבר משלו הוא אוכל ומר סבר משל שמים הוא אוכל

לא דכולי עלמא משלו הוא אוכל והכא בכנפשך קמיפלגי מר סבר כנפשך בדבר שמוסר נפשו עליו

ומר סבר כנפשך מה נפשך אם חסמת פטור אף פועל אם חסמת פטור

תא שמע נזיר שאמר תנו (לאשתו ובניו) אין שומעין לו ואי אמרת משלו הוא אוכל אמאי אין שומעין לו התם משום לך לך אמרין נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב

תא שמע פועל שאמר תנו לאשתי ובני אין שומעין לו ואי אמרת משלו הוא אוכל אמאי אין שומעין לו מאי פועל נזיר והתניא נזיר והתניא פועל מידי גבי הדדי תניין

תא שמע מנין לפועל שאמר תנו לאשתי ובני שאין שומעין לו שנאמר (דברים כג, כה) ואל כליך לא תתן וכי תימא הכי נמי נזיר אי הכי משום אל כליך לא תתן משום לך לך אמרין נזירא הוא

אין הכי נמי ואיידי דקתני לה בלשון פועל קא נסיב לה קרא דפועל

תא שמע השוכר את הפועל לקצות בתאנים

and walking is regarded as actual work. AND AS FOR AN ASS, [IT MAY EAT] WHILST BEING UNLADEN. But when it is unladen, whence can it eat?  Say until it is unladen.  We have [thus] learnt [here] what our Rabbis taught: An ass and a camel can eat of the load on their backs, providing that he [the driver] does not personally take thereof and feed them. MISHNAH. A LABOURER MAY EAT CUCUMBERS, EVEN TO THE VALUE OF A DENAR, OR DATES, EVEN TO THE VALUE OF A DENAR. R. ELEAZAR HISMA SAID: A LABOURER MUST NOT EAT MORE THAN HIS WAGE. BUT THE SAGES PERMIT IT; YET ONE IS ADVISED NOT TO BE GREEDY, AND THUS SHUT THE DOOR IN HIS FACE. GEMARA. Are not the Sages identical with the first Tanna? — They differ as to whether [the labourer] is advised [not to be greedy]. The first Tanna holds that he is not advised; whilst the Rabbis  maintain that he is. Alternatively, they differ in respect of R. Assi's dictum. For R. Assi said: Even if engaged merely to gather a single cluster, he may eat it.  R. Assi also said: Even if he [as yet] vintaged only one cluster, [having been engaged for the day,] he may eat it. Now, both [dicta] are necessary. For if the first [only] were stated,I would think that that is so, since there is nothing [else] to put into the employer's vessels;  but when there is something to put into the employer's vessels, I would think that he must first put [some there] and then eat. Whilst if the second statement [only] were made, I would think that the reason is that it can be eventually fulfilled;  but where it cannot be eventually fulfilled,  I might think that he may not eat. Hence both are necessary. [Reverting to the Mishnah:] Alternatively, I can say, they differ in respect of Rab's dictum. For Rab said: I found a secret scroll of the School of R. Hiyya  wherein it was written, Issi b. Judah said: When thou comest into thy neighbour's vineyard  Scripture refers to the coming in of any man.  Whereon Rab commented: Issi makes life impossible for any one. R. Ashi said: I repeated the [above] teaching before R. Kahana. [Thereupon] he observed:  Perhaps [Issi b. Judah referred] to those who labour for their food, working and eating.  And Rab?  — Even then, a man prefers to engage labourers to vintage his vineyard, rather than that any one should enter. The scholars propounded: Does the labourer eat his own [sc. when partaking of the fruit upon which he is engaged], or does he eat of Heaven's [gift]?  What practical difference does this make? If he said, 'Give it [the fruit that I might have eaten] to my wife and children.' Now, should you say that he eats his own, we must give it to them. But if he eats of Heaven's [gift], then upon him Scripture conferred this privilege, but not upon his wife and children. What is our ruling? — Come and hear: A LABOURER MAY EAT CUCUMBERS, EVEN TO THE VALUE OF A DENAR, OR DATES, EVEN TO THE VALUE OF A DENAR. Now, should you say that he eats of his own, when he is engaged for a danka,  shall he eat for a denar?  — What then: he eats of Heaven's [gift]? Yet after all, being engaged for a danka, shall he eat for a denar!  Hence, what must you reply? That the All-Merciful privileged him;  so here too,  the All-Merciful conferred that privilege upon him. Come and hear: R. ELEAZAR HISMA SAID: A LABOURER MUST NOT EAT MORE THAN HIS WAGE. BUT THE SAGES PERMIT IT. Now, surely they differ in respect of this: one [sc. R. Eleazar Hisma] maintains that he eats his own,  whilst the other holds that he eats the [gift] of Heaven! — No. All agree that he eats his own, but here they differ with respect to the interpretation of [then thou mayest eat grapes thy fill] according to thy soul. One Master  maintains, 'according to thy soul' means that for which thou riskest thy life;  whilst the other Master [R. Eleazar] interprets, 'As thyself': just as if thou muzzlest thyself thou art exempt [from punishment], so the labourer, if thou muzzlest him,  thou art exempt. Come and hear: If a nazir  said, 'Give [the grapes I might have eaten] to my wife and children,' he is not heeded. Now should you say, he eats his own, why is he disregarded? — There it is because, 'Go, go, thou nazirite,' say we, 'take the most devious route, but approach not the vineyard.' Come and hear: If a labourer said, 'Give [the grapes] to my wife and children,' we do not heed him. Now should you say, he eats his own, why not? — What is meant by 'a labourer'? A nazir. But the case of a nazir has been taught, and also that of a labourer! — Were they then taught together? Come and hear: Whence do we know that if a labourer said, 'Give [the fruit] to my wife and children,' he is not heeded? From the verse, But thou shalt not put any in thy vessel.  And should you reply, This too refers to a nazir; if so, is it on account of 'but thou shalt not put any in thy vessel': surely it is because, 'Go, go, thou nazirite', we say, etc.! — That is indeed so, but since he is referred to as a labourer, the verse relating to a labourer is cited. Come and hear: If one engages a labourer to dry figs,