בבא מציעא

בשעה שאינה גמר מלאכה - כגון המנכש בבצלים:

מאחר שנגמרה מלאכתן - כגון נתפרסו עגוליו דמתניתין:

ובדבר שאין גידולו מן הארץ - כגון החולב בהמותיו והמגבן:

גמ' מנא הני מילי - דפועל אוכל במחובר:

אתיא קמה קמה - והמקשה אומר גזירה שוה זו כדי להקשות ולומר אימא דלא אישתעי קרא אלא בחייבת בחלה כגון קמת מין דגן אבל בקמת קטנית לא:

כי תבא ואכלת ענבים - לקמן דריש ליה בפועל וסיפיה דקרא ואל כליך לא תתן משמע אלא לכליו של בעל הבית תתן אלמא בשעת גמר מלאכת חיבורן קאי:

כי תבא בקמת רעך - וגו' וחרמש לא תניף אלמא בשעת חרמש קאי:

מהחל חרמש בקמה - הוא עומר הקרב בפסח שהוא בא מן השעורין שחייבין בחלה:

צד מזבח - יין לנסכים וסולת למנחות:

ואתי נמי זית - בהאי דינא דאית בה צד מזבח והוא שמן למנחות אבל שאר מיני אילנות וזרעים לא:

וזית במה הצד אתי - בתמיה וכי מדרשא בעי למילפיה הא בכלל כרם הוא:

בשעת חרמש - שהוא גמר מלאכה:

מאל כליך - כדמפרש לה לעיל ולקמן קדריש לה הכי:

תינח דבר חרמש הוא - כגון קטנית:

דלאו בר חרמש - כגון המוסק בזיתים והגודר בתמרים:

בעלי קמה - העומדים בקומה בארץ והכל בכלל:

והא אמרת קמה דמיחייבא בחלה הוא - כלומר והא כבר אותבינא דאיכא למילף בג"ש דבקמה בת חלה קאי:

הני מילי - דאיכא למיפרך ההיא פרכא:

מקמי דדרשינן חרמש - לרבות קטנית:

השתא - דדרשינן חרמש ליתא לג"ש ואיתרבי קמה לרבות כל בעלי קמה:

כרם רעך - ואל כליך לא תתן אבל כרם כותי תתן:

הניחא וכו' - פלוגתא בהגוזל ומאכיל (ב"ק דף קיג.):

ולא של הקדש - אסור לאכול:

ולא מוצץ - היין וזורק החרצנים:

ולא ענבים ודבר אחר - לטבול ענבים במלח למתקן שיאכל הרבה:

כנפשך - כאילו הן שלך:

מה נפשך אוכל ופטור מן המעשר - דהא לא נגמרה מלאכתו למעשר דתנן (מעשרות פ"א מ"ז) יין משירד לבור:

אף פועל אוכל ופטור - ולא אמרינן הואיל דבאגריה אכיל על כרחו של בעל הבית הוה ליה כמקח ומקח קובעת למעשר אף דבר שלא נגמרה מלאכתו כיון דזבניה אחשביה:

אין הטבל מתחייב - אפילו מירחו בכרי בשדה: