בבא מציעא

פסידא דפועלים - גשמים שירדו הפסד פועלים הוא דלא יהיב להו מידי דאמר להו מזלייכו גרם:

לא סיירא מאורתא פסידא דבעל הבית - דאמרי ליה מי יימר דלדעתא דההוא ארעא אגרתן:

לדוולא - להשקות שדות:

ואתא מטרא - והשקה אותה ואינה צריכה לדוולא:

אתא נהרא - גדל הנהר ועלה ונכנס בחריצין העשויין בשדה ומהן היא שותה ואינה צריכה לדוולא:

פסידא דבעל הבית - דפועלים אינם יודעין במנהג שדהו שיהא נהר עולה להשקותו אך הוא היה יודע:

ופסיק נהרא - שממנו משקין:

אכלושי דמחוזא - במחוזא שהוא עירו של רבא היו בני אדם הרגילים לשאת משאות תמיד וכשיושבין בטלים קשה להן:

יד פועל על העליונה - ואפילו הוא חוזר בו דיכול לחזור בו כדכתיב (ויקרא כה) כי עבדי הם ולא עבדים לעבדים ומהכא יליף לה בפ"ק דקדושין (דף כב:):

פשיטא - דכי גמרי שני סלעים הוא דשקלי:

דאייקר עבידתא - הוקרו פועלים:

ואימרו - לשון הפרש ונזור אחור ומתרחק מן הדבר ובלשון המקרא דומה לו כעת במרום תמריא (איוב ל״ט:י״ח):

פייסינהו - הרבה תחנונים:

מהו דתימא - כיון דיד פועל על העליונה:

פשיטא - דאם סלע יפה מה שעשו נותן להם סלע אלא מה יתן:

לא צריכא דזל עבידתא מעיקרא - כששכרן היו פועלין בזול:

ואגרינהו בטפי זוזא - ואלו לא רצו להשתכר כשאר פועלים והוסיף להם זוז כשפסק להן סלע על חציה לא היה ראוי אלא לסלע חסר דינר:

והשתא אייקר עבידתא - וקם בטפי זוזא ששאר פועלים יטלו עליו סלע:

מהו דתימא - הואיל ולרבנן יד פועל על העליונה מצי אמרי ליה כו':

לא קים לכו - לא הייתם יודעים שתהיו ראויין ליטול סלע ואני בכך היה אפשי לשכור וראיתי בדעתכם שלא תתרצו בפחות מסלע ואמרתי להוסיף זוז על שכר פעולה כדי ליטול סלע להשלים רצונכם:

השתא דקים לכו - שהכל נוטלין סלע כרצונכם על זאת לא התניתי להוסיף:

מהן דתימא - הואיל ואמר רבי דוסא יד פועל על התחתונה טעמיה משום דתפיס בעל הבית הוא והשתא כי פייסוהו פועלין מצי אמר להו וכו':

סלע נותן להם סלע - ואם העתיד להעשות יכול הוא לגמרו בשכירות סלע נותן להם במה שעשו סלע:

לא צריכא דזל עבידתא השתא - לכך יגמור בסלע אבל בשעת התנאי היה חציה ראוי ליותר מסלע והן כשפסקו על כולה ב' סלעים דחוקים היו ואוזילו גביה:

מהו דתימא - הואיל ולרבי דוסא יד פועל על התחתונה נימא להו בציר זוזא אמריתו לי בציר זוזא שקולו והרי הכל עושים חציה בסלע טלו אתם במה שעשיתם סלע חסר זוז:

קמ"ל - דאמרי ליה כי אמרינן לך אדעתא דלא קים לך לעשות בסלע וראינוך שאי אפשר להוסיף נתרצינו אנו לסלע דהוא פחות מכדי שכר פעולה:

השתא דקים לך - אי אפשינו בפחות מיכן שהרי בסלע נתרצית:

שכירות - שכיר יום:

שאני ליה בין שכירות לקבלנות - דגבי שכירות איתא להאי טעמא דעבדי הם ולא עבדים לעבדים אבל בקבלנות אין זה עבד אלא לעצמו ורבי דוסא בקבלנות מיירי כדקתני קיבלו קמה לקצור ודרב בשכיר יום: