תלמוד בבלי
בבא מציעא
דף נ״ח ע״ב
איפכא מסתברא - כל הדברים נראין הפך דשאינו חייב באחריותן דה' נינהו טפי משחייב באחריותן ואם באת לחייבו בשל גבוה ולפוטרו בשל הדיוט. כן היה לו לומר קדשים שחייב באחריותן פטור שאני קורא בהן בעמיתו וכחש שאינו חייב באחריותן חייב שאני קורא בהן בה' וכחש ועוד דהדיוט הוה ליה לחיובי טפי דהא שומרי הקדשות פטורין מן השבועה ומכל הבא על ידה:
איסמייה - אסיר משנה זו מגירסתי:
הכי קאמר כו' - האי שאני קורא בהן בה' וכחש לא משמע בה' וכחש ולא בעמיתו ולחיוביה משום שהן של הקדש אלא הכי קאמר קדשים שחייב באחריותן חייב קרבן שבועה לפי שהן של עמיתו ואם באת לפוטרו לפי שהן של הקדש להכי אתא בה' וכחש לרבויינהו אף אם יש בהן צד גבוה:
ושאין חייב באחריותן פטור - לפי שאני קורא בהן למעטן בעמיתו וכחש והכא ליכא עמיתו ואימעט מבעמיתו וכחש:
לזווגן - מי שיש לו שור יפה לחרישה מחזר על אחר שכמותו לצמדו עמו בעול שהמצמיד שור חלש עם הבריא מקלקל את הבריא וכן מרגלית נאה (עם חבירתה) למלאות עם חבירתה בזהב מן היחידית:
חשיבי ליה - וחביב לו זיווגן:
ועד כמה - לא הוי אונאה:
כדי דמיהם - כפליים:
חטיטום - מגן:
במלחמה - בתוך המלחמה:
שהרי דבר המסור ללב - ולפיכך נאמר בו ויראת מאלהיך האי שהרי ליתן טעם למה נאמר בו יראה נקט ליה והכי קאמר שהרי כל הדברים הללו אין טובתן ורעתן מסורה להכיר אלא ללבו של עושה הוא יודע אם לעקל אם לעקלקלות ויכול הוא לומר לא עשיתי כי אם לטובה הייתי סבור שיש לך תבואה למכור או הייתי חפץ לקנות מקח זה:
וכל דבר המסור ללב - של אדם נאמר בו הוי ירא מן היודע מחשבות אם לטובה אם לאונאה:
הכל ס"ד - וכי הכל יורדין:
ה"ג כל היורדין לגיהנם עולין:
דדש ביה - כבר הורגל בכך שמכנים אותו כן ואין פניו מתלבנות ומכל מקום זה להכלימו מתכוין:
Sefaria
שְׁמוֹת כ״ב:כ׳ · יומא ל״ו: · וַיִּקְרָא כ״ה:י״ז · וַיִּקְרָא כ״ה:י״ד · אִיּוֹב ד׳:ו׳ · בבא מציעא פ״ג. · בבא מציעא ע״ה: · וַיִּקְרָא כ״ה:י״ז · קידושין ל״ב: · וַיִּקְרָא כ״ה:י״ז · וַיִּקְרָא י״ט:ט״ז · נדרים מ׳.
מסורת הש״ס