בבא מציעא

מדברי שניהם - מדקאמרי תרווייהו פריקה עדיפא:

ואפילו ר"ש לא קאמר - דאצטריך למכתב פריקה:

אלא משום דלא מסיימי קראי - לטעינה:

לאו משום צער בעלי חיים - והכי יליף מה טעינה דליכא צער בעלי חיים חייב פריקה דאיכא צער בעלי חיים לא כ"ש:

מי לא עסקינן - וכי אין המקרא מדבר אף בהולך לסחורה דאדהכי בטיל משוקיה:

תדע - דלרבנן דפליגי עליה דר"ש ולר"ש צער בעלי חיים דאורייתא:

מכלל דת"ק - דרבי יוסי הגלילי רבנן ור"ש:

זקוק לו - ואמאי זקוק לו אי משום מצות עזב תעזב. הא כתיב משאו הראוי לו אלא משום צער בעלי חיים:

לא דרשינן משאו - למשא הראוי לו דמשאו כל משא שעליו משמע:

ותדע - דהכי הוא כדדחינא לך דצער בעלי חיים לאו דאורייתא:

עביד גביה - משום צער בעלי חיים ועל כורחו יטול שכר:

לימא מסייע ליה - לרבא דאמר לעיל צער בעלי חיים דאורייתא:

מטפל בה - לפרוק משאה:

אי אמרת לאו דאורייתא - וטעמא משום איבה הוא. מש"ה אין זקוק לה שיכול להשמט ולומר דבר איסור הוא לנו:

ה"ק ולהטעינה - ולעולם דאורייתא ורישא תנא מטפל בה בין בפריקה בין בטעינה פריקה משום צער בעלי חיים וטעינה משום איבה ולהטעינה יין אסור דלאו צערא איכא ולאו איבה איכא. אין זקוק לה:

התם בטעינה - לקמיה פריך הא בפריקה כתיב:

משום צערא דישראל - שצריך להשהות שם:

בחמר עובד כוכבים - ואין בעל המשא שם ועל העובד כוכבים לטעון:

מאי פסקת - וכי פסקת הדבר כן דכל בהמת עובד כוכבים הוי חמר עובד כוכבים וכל בהמת ישראל הוי חמר ישראל:

שונא שאמרו - קס"ד שונא שאמרו אשונא דקרא קאי דמשתעי בפריקה כי תראה חמור שונאך רובץ וגומר:

אשונא דמתניתין קאי - אהך מתניתא דלעיל דשונא לטעון הוא: