Bava Metzia — Daf 32b

מדברי שניהם נלמד צער בעלי חיים דאורייתא ואפי' ר"ש לא קאמר אלא משום דלא מסיימי קראי אבל מסיימי קראי דרשי' ק"ו משום מאי לאו משום צער בעלי חיים דרשינן

דלמא משום דאיכא חסרון כיס וה"ק ומה טעינה דלית בה חסרון כיס חייב פריקה דאית בה חסרון כיס לא כ"ש

וטעינה אין בה חסרון כיס מי לא עסקינן דאדהכי והכי בטיל משוקיה אי נמי אתו גנבי ושקלי כל מה דאיכא בהדיה

תדע דצער בעלי חיים דאורייתא דקתני סיפא ר' יוסי הגלילי אומר אם היה עליו יתר [על] משאו אין זקוק לו שנאמר (שמות כג, ה) תחת משאו משאוי שיכול לעמוד בו לאו מכלל דת"ק סבר זקוק לו מאי טעמא לאו משום דצער בעלי חיים דאורייתא

דלמא בתחת משאו פליגי דרבי יוסי סבר דרשינן תחת משאו משאוי שיכול לעמוד בו ורבנן סברי לא דרשינן תחת משאו

תדע דצער בעלי חיים לאו דאורייתא דקתני רישא הלך וישב לו ואמר לו הואיל ועליך מצוה לפרוק פרוק פטור שנאמר עמו ואי סלקא דעתך צער בעלי חיים דאורייתא מה לי איתיה למריה בהדיה ומה לי כי ליתיה למריה בהדיה

לעולם צער בעלי חיים דאורייתא מי סברת פטור פטור לגמרי ודלמא פטור בחנם וחייב בשכר וה"ק רחמנא כי איתיה למריה בהדיה עבד גביה בחנם וכי ליתיה למריה בהדיה עבד גביה בשכר ולעולם צער בעלי חיים דאורייתא

(סימ"ן בהמ"ת בהמ"ת אוה"ב שונ"א רבצ"ן)

לימא מסייע ליה בהמת עובד כוכבים מטפל בה כבהמת ישראל אי אמרת בשלמא צער בעלי חיים דאורייתא משום הכי מטפל בה כבהמת ישראל אלא אי אמרת צער בעלי חיים לאו דאורייתא אמאי מטפל בה כבהמת ישראל התם משום איבה

הכי נמי מסתברא דקתני אם היתה טעונה יין אסור אין זקוק לה אי אמרת בשלמא לאו דאורייתא משום הכי אין זקוק לה אלא אי אמרת דאורייתא אמאי אין זקוק לה ה"ק ולהטעינה יין אסור אין זקוק לה

תא שמע בהמת עובד כוכבים ומשאוי ישראל וחדלת ואי אמרת צער בעלי חיים דאורייתא אמאי וחדלת עזב תעזב מבעי ליה לעולם צער בעלי חיים דאורייתא התם בטעינה

אי הכי אימא סיפא בהמת ישראל ומשאוי עובד כוכבים עזב תעזב ואי בטעינה אמאי עזב תעזב משום צערא דישראל

אי הכי אפילו רישא נמי רישא בחמר עובד כוכבים סיפא בחמר ישראל מאי פסקת סתמא דמלתא איניש בתר חמריה אזיל

והא וחדלת ועזב תעזב בפריקה הוא דכתיבי

א"ל הא מני רבי יוסי הגלילי היא דאמר צער בעלי חיים לאו דאורייתא

ת"ש אוהב לפרוק ושונא לטעון מצוה בשונא כדי לכוף את יצרו ואי סלקא דעתך צער בעלי חיים דאורייתא הא עדיף ליה אפ"ה כדי לכוף את יצרו עדיף

ת"ש שונא שאמרו שונא ישראל ולא שונא עובד כוכבים אי אמרת צער בעלי חיים דאורייתא מה לי שונא ישראל ומה לי שונא עובד כוכבים

מי סברת אשונא דקרא קאי אשונא דמתניתין קאי

תא שמע

From the arguments of both we may infer that [relieving] the suffering of an animal is a Biblical law. For even R. Simeon said [this]  only because the verses are not clearly defined. But if they were, we would infer a minori.  On what grounds: Surely we infer it on the grounds of the suffering of dumb animals?  — [No.] Perhaps it is because financial loss is involved, and the argument runs thus: If one is obliged to load, though no financial loss is involved; how much more so to unload, seeing that financial loss is involved. But is there no financial loss involved when loading [is required]: may not the circumstances be that in the meanwhile he loses the market, or that thieves can come and rob him of all he has!  Now, the proof  that [relieving] the suffering of an animal is Biblically enjoined is that the second clause states: R. JOSE THE GALILEAN SAID: IF IT [THE ANIMAL] BORE MORE THAN ITS PROPER BURDEN, HE [THE PASSER-BY] HAS NO OBLIGATION TOWARDS HIM [THE OWNER], BECAUSE IT IS WRITTEN, [IF THOU SEE THE ASS OF HIM THAT HATETH THEE LYING] UNDER ITS BURDEN, WHICH MEANS, A BURDEN UNDER WHICH IT CAN STAND: hence it follows that in the view of the first Tanna  he is obligated towards him [to help him]. Why so? Surely because relieving the suffering of an animal is Biblically enjoined!  — [No] Perhaps they differ as to [the connotation of] 'under its burden,' R. Jose maintaining that we interpret 'under its burden,' a burden under which it can stand; whilst the Rabbis hold that we do not interpret 'under its burden' [thus.] [Moreover,] it may be proved that relieving the suffering of an animal is no Biblical [injunction], because the first clause states, IF HE [THE OWNER OF THE ANIMAL] WENT, SAT DOWN, AND SAID [TO THE PASSERBY], SINCE THE OBLIGATION RESTS UPON YOU TO UNLOAD, UNLOAD: HE [THE PASSER-BY] IS EXEMPT, BECAUSE IT IS SAID, 'WITH HIM'. Now, should you think that [relieving] the suffering of an animal is a Biblical injunction, what difference does it make  whether the owner joins him [in relieving the animal] or not? — In truth, [relieving] the suffering of an animal is Biblically enjoined; for do you think that 'EXEMPT' means entirely exempt? Perhaps he is exempt [from doing it] without payment, yet he is bound [to unload] for payment, Scripture ordering thus: When the owner joins him, he must serve him for nought; when the owner abstains, he must serve him for payment;  yet after all [relieving] the suffering of an animal is Biblically enjoined. (Mnemonic: Animal, animal, Friend, enemy, habitually lying down.) Shall we say that the following supports him?  'One must busy himself with an animal belonging to a heathen just as with one belonging to an Israelite'.  Now, if you say that [relieving] the suffering of an animal is a Biblical injunction, it is well; for that reason he must busy himself therewith as with one belonging to an Israelite. But if you say that [relieving] the suffering of an animal is not Biblically enjoined, why must he busy himself therewith as with an Israelite's animal? — There it is on account of enmity.  Logic too supports this. For it states: If it is laden with forbidden wine, he has no obligation towards it. Now if you say that [relieving the suffering of an animal is not Biblically enjoined, it is well: therefore he has no obligation toward it. But if you say it is Biblically enjoined, why has he no obligation toward it? — It means this: but he has no obligation to load it with forbidden wine. Come and hear: In the case of an animal belonging to a heathen bearing a burden belonging to an Israelite, thou mayest forbear.  But if you say that [relieving] the suffering of an animal is Biblically enjoined, why mayest thou forbear: surely 'thou shalt surely help with him' is applicable! — After all, [relieving] the suffering of an animal is Biblically [enjoined]: the reference there is to loading. If so, consider the second clause: In the case of an animal belonging to an Israelite and a load belonging to a heathen, 'thou shalt surely help.' But if this treats of loading, why [apply] 'thou shalt surely help him'? — On account of the inconvenience of the Israelite.  If so, the same applies in the first clause? — The first clause treats of a heathen driver, the second of an Israelite driver. How can you make a general assumption?  — As a rule, one goes after his ass.  But both 'and thou mayest forbear' and 'thou shalt surely help' refer to unloading! — Well [answer thus:] Who is the authority of this? R. Jose the Galilean, who maintained that [relieving the suffering of an animal is not Biblically [enjoined]. Come and hear: If a friend requires unloading, and an enemy loading.  one's [first] obligation is towards his enemy, in order to subdue his evil inclinations.  Now if you should think that [relieving the suffering of an animal is Biblically [enjoined], [surely] the other is preferable! — Even so, [the motive] 'in order to subdue his evil inclination' is more compelling. Come and hear: The enemy spoken of is an Israelite enemy, but not a heathen enemy.  But if you say that [relieving] the suffering of an animal is Biblically [enjoined], what is the difference whether [the animal belongs to] an Israelite or a heathen enemy? — Do you think that this refers to 'enemy' mentioned in Scripture? It refers to 'enemy' spoken of in the Baraitha. Come and hear: