בבא מציעא

אסרטיא - דרך כבושה לרבים:

ששוטפין ובאין - לשדה חבירו:

אמר רבא לכל אבידת כו' - מילתא באפיה נפשיה היא דאמרה רבא בבי מדרשא:

מאי למימרא - ותיפוק ליה משום עומרין שישנן בכלל אבידה דדמו לפרטא דשה ושלמה ולמה לי לכל לרבוינהו:

רועה בדרך - איכא תרתי למעליותא חדא דרועה ועוד דאפילו רצה לא מסתקבא רצה בין הכרמים איכא תרתי לגריעותא חדא דרצה ועוד דכרמים מסקבי לה רצה בדרך איכא חדא לגריעותא דרצה ומתקלקלת בריצתה אי נמי תלך למרחקים רועה בין הכרמים חדא לגריעותא דזימנין דמסתקבא:

והא באבידת גופה כו' - מפרש ואזיל לה:

באבידת קרקע - וחייב להוציאה משום הפסד כרמים:

לגינתו ולחורבתו מנין - דהויא השבה ופטור:

דעת בעלים - לומר לו שמור פרתך שהחזרתיה לגינתך שמצאתיה אובדת:

הכל צריך דעת בעלים - גנב גזלן וד' שומרים שהשיבו צריכין להודיעו ואם לא הודיעו ומתה או נגנבה חייבים באחריותן דכיון דידע שאבדה ולא ידע שהושבה לא נזהר בה ולא מאכילה:

שלח - לגבי שלוח הקן:

תרתי זמני - ואנן תנן שלחה וחזרה שלחה וחזרה אפילו ארבע וה' פעמים חייב:

לדבר הרשות - שאין צריך לצפור אלא לאוכלה:

לדבר מצוה מנין - היה צריך לטהר בו את המצורע מנין שאסור באם על הבנים ת"ל תשלח:

עזב תעזוב - פריקה:

הקם תקים - טעינה:

חסרון כיס - שהבהמה מתקלקלת:

משום דבשכר - שנותנין לו שכר דאיכא למ"ד לקמן (בבא מציעא דף לב.) טעינה בשכר פריקה בחנם:

לא מסיימי קראי - הי משמע טעינה והי משמע פריקה ואי כתב חדא הוה אמינא לפריקה אתא אבל טעינה לא כתב רחמנא אידך לטעינה:

למה לי למכתב אבידה - השבת אבידה לכתוב או הא או הא וליגמר מניה דהא כולהו אזהרות ממון ישראל הוא:

צערא דמרה - הוא העומד שם ואין יכול לטעון לבדו וכן לפרוק:

דליתא למרה בהדה - שיטרח בהשבתה: