בבא קמא

לא מבעיא בושת - דהואיל ואדם רשאי לחבול בעצמו כי בייש בעצמו וביישו ביה אחרים לא מפטרי בהכי:

אלא אפי' החובל בעצמו - חבלה ממש דאין רשאי בה ואיכא למימר הואיל ומקולקל הוא דאין מקפיד לא נחייבו אחריני עלוי' אפ"ה חייבין:

מה הטבה רשות - בשבועות (דף כז.) מפרש ליה לקרא דלא מתוקם אלא בדבר הרשות:

דכוותיה גבי הרעת אחרים - דקתני התם יכול נשבע להרע לאחרים ולא עשה יהא חייב ת"ל להרע או להטיב מה הטבה רשות בשבועות (שם) כו':

דמהדק להו - סוגרן בחדר ואין להם מה לאכול:

אלא אפי' החובל בעצמו - חבלה ממש דאין רשאי בה ואיכא למימר הואיל ומקולקל הוא דאין מקפיד לא נחייבו אחריני עלוי' אפ"ה חייבין:

לנפשותיכם אדרוש - מיד עצמכם אדרוש:

וכפר עליו - בנזיר כתיב:

על הנפש - משמע שחטא בנפש אדם:

מכל דבר - המסגף עצמו בתענית:

עומד להריגה - שור שהמית:

עומד לקציצה - אשירה או כל עץ הנוטה לרה"ר ומתיירא שמא יפול על אדם וימות:

אנא בעינא למיעבד הא מצוה - וכי טעין ליה היאך אתה אמרת לי להרגו מסתמא קושטא קאמר דכיון דלהכי קאי לא קפיד כולי האי ואינשי הוא דאינשי:

רובע - הקב:

ואם היה מעולה בדמים - דמיו יקרים לבנין יותר משבח פירותיו:

רק עץ אשר תדע - קרא יתירא הוא דהוה לי' למכתב רק אשר לא הוא מאכל:

זה עץ מאכל - וה"ק רק עץ אשר תדע אם אינך יודע קרוב למצור אלא הוא קחנו ואפילו הוא של מאכל: