תלמוד בבלי
בבא קמא
דף פ״ב ע״ב
חפיפה - במסרק להרחקה דמילתא:
לדברי תורה - שלא ישנה עד שיטבול:
אין הבית חלוט בה - כדין בתי ערי חומה אלא גאולה תהיה לו אם ירצה לגאול ואם יגיע יובל יוצא ביובל כבתי ערי חצרים:
זיזין - קורות יוצאין מן הכתלים:
גזוזטראות - אולדליו"ר בלע"ז על פני העלייה מבחוץ:
כבשונות - משרפות סיד לקדירות:
גינת ורדין - כך שמה והיא היתה צריכה לקטורת והיינו כיפת הירדן כריתות (דף ו.) על שם שדרך הורד לגדל על שפת הירדן:
אין מלינין בה את המת - מת בה אדם באותו היום קוברים אותו מיד:
עריך - משמע שאתה יודע למי מיוחדת היא:
אהל הטומאה - שמא יהא כזית מן המת מוטל בארץ והגזוזטראות מאהילות עליו ועל אנשים הרבה ונמצאת מרבה את הטומאה:
משום שרצים - דרכן ליגדל באשפה ומרבים טומאה לפי שמתים שם ומטמאים הקדשים שבירושלים:
קוטרא - עשן שמשחיר את החומה וגנאי הוא:
סרחון - עשבים רעים הגדילים שם וזורקין בחוץ ועוד דרך גנות לזבלן ויש סרחון:
משום קדשים - שתרנגולין מנקרין באשפה ומביאים בשר שרצים בפיהם ומטמאין את הקדשים:
גמרא - מסורת היא בידינו ואין טעם לדבר:
הורקנוס ואריסטובלוס - אחים היו ומריבין על דבר המלוכה:
היו משלשין - אותם שבפנים מורידין מעל החומה דינרין מתרומת הלשכה בקופה לאותן שבחוץ לקנות תמידין:
נעץ צפרניו - תקע שכן דרך חזיר כשגוררין אותו:
ועל אותה שעה שנינו - במנחות (דף סד:) מעשה שבא העומר שהיה רגיל לבא מן הקרוב לירושלים אותה שעה בא מגנות צריפין רחוק מירושלים לפי שהחריבו בני המצור את תבואות השדה:
מבקעת עין סוכר - שם מקום:
Sefaria
זבחים צ״ו. · וַיִּקְרָא ט״ו:ט״ז · יומא כ״ג. · דְּבָרִים כ״א:א׳ · דְּבָרִים י״ג:י״ג · וַיִּקְרָא כ״ה:כ״ט · וַיִּקְרָא כ״ה:ל׳ · דְּבָרִים כ״א:א׳ · דְּבָרִים י״ג:י״ג · וַיִּקְרָא י״ד:ל״ד · מנחות ס״ד: · סוטה מ״ט: · מגילה ג׳. · מנחות ס״ד: · וַיִּקְרָא כ״ג:י׳ · וַיִּקְרָא כ״ג:י״ז · סוטה מ״ט:
מסורת הש״ס