בבא קמא

בואו ונצא - כאדם המקבל פני מלך:

מתני' המבקע - עצים:

והזיק ברה"י - של אחרים:

ברשות היחיד - שלו:

והזיק ברשות היחיד אחר - של אחרים חייב:

גמ' דשכיחי רבים - והוה ליה לעיוני:

דלא שכיחי רבים - במקום הנזק:

פטור - מגלות:

חייב בד' דברים - אם לא מת אלא הוזק נותן לו נזק צער ורפוי ושבת דהוה ליה פושע אבל בושת לא דאינו חייב על הבושת עד שיתכוין ורישא דשלא ברשות פטור מד' דברים דליכא פשיעה אבל אנזק חייב כדקיימא לן פצע תחת פצע לחייב על האונס כרצון:

חייב בד' דברים - דהתם נמי פושע הוא כיון דחזייה דעייל איבעי ליה לעיוני:

לדעתו - שלא נטל רשות מחבירו:

הוסיף לו - שליח ב"ד למי שחייב מלקות:

רצועה אחת - יותר על מה שאמדוהו ב"ד שיכול לקבל ומת גולה על ידו:

טפח רבא - לרב שימי:

בסנדליה - דרב שימי הכהו על סנדלו ל"א בעט בסנדלו לרב שימי:

אטו הוא - השליח מני:

קורא - והפלא ה' את מכותך וגו' (דברים כ״ח:נ״ט):

ה"ג - בסותר את כותלו ביום לאשפה:

להפנות - בני אדם נפנין בה לנקביהם:

מאן דמתני לה אסיפא - פטור מגלות שאינו דומה ליער כ"ש ארישא:

בשוליא דנפחי - תלמידו של אותו נפח:

מסרהב - מפציר בו לצאת: