בבא בתרא

אלו תלמידי חכמים - אלמא אין צריכין חומה:

[זו] כנסת ישראל - כולם שוין לענין חומה וגודרים עצמן מלטמע בעובדי כוכבים:

שאתה מחבב עמים - שאתה מצהיב להם פניך להשליטן על בניך:

כל קדושיו - של ישראל בידך [הם] לשומרן:

בלשון ארמי נאמר - יתנו תרגום של ישנו כמו ושננתם ותנינון (דברים ו):

אם תנו כולם - וכן רובן יהיו שונין ועוסקים בתורה כשיגלו בעמים:

עתה אקבצם - בקרוב אקבצם:

ויחלו מעט וגו' - ואף [אם] מועטין הן השונין בעמים יחלו ממשא מלך ושרים יהיו בטלים מלשאת משא מלך ושרים. יחלו כמו לא יחל דברו (במדבר ל׳:ג׳):

מנדה בלו והלך - דריוש צוה את פחת עבר הנהר על אנשי כנסת הגדולה:

מנת המלך - מגבת מסים שהן מטילין תמיד על בני המדינה:

ארנונא - עישורי תבואות ובהמות מדי שנה בשנה:

כריא חדתא - יציאת כריית באר מים חיים לשתות:

לא מידויל - לא ימצאו בו מים והפסדתם חנם ויתמי לאו בני מחילה נינהו דליחלו:

לאגלי גפא - לשערי חומות העיר להציב בהן דלתות. אגלי דלתות כמו טרוקו גלי ברכות (דף כח.) גפא סתימה כמו מצא אחר הגפה באלו מציאות (ב"מ דף כה:):

לכריא פתיא - חפירת בור לשתות מים ועל שם הכלי המונח שם בבור תמיד לשתות בו עוברי דרכים קורהו פתיא:

אפילו מרבנן - שהכל צריכין למים:

דלא נפקי באכלוזא - שאין הן עצמם יוצאין בהכרזה לחפור אלא שוכרים פועלים:

ככלב וכעורב - שחס הקב"ה עליהם (שבת קנה:) שנאמר יודע צדיק דין דלים (משלי כ״ט:ז׳) לפי שהכלב מזונותיו מועטין לפיכך שוהה אכילתו במעיו שלשת ימים וגבי עורב כתיב לבני עורב אשר יקראו (תהילים קמ״ז:ט׳) לפי שהעורב אכזרי על בניו והקב"ה מזמין להן יתושין מתוך צואתם ואוכלין:

דמי כלילא - עטרה למלך קיסר:

אתו - עמי הארץ לקמיה דרבי:

דליוה לפלגא - מחל המלך דמי החצי וסילקה מעליהן:

שדיוה אכובס - הטילוה פחתי המלך על הכובס:

החמרת והגמלת - שיירא של חמרים ושל גמלים:

הרי אלו בסקילה - כדין שאר יחידים:

יתובי מתא - בשלשים יום וגבי עיר הנדחת כתיב יושבי העיר (דברים יג):

ולכל מילי - ומקמי הכי לא יהיב מידי עם בני העיר:

שלשים יום לתמחוי - כיון ששהה שם שלשים יום גובין הימנו [גבאי] תמחוי מאכל לעניים:

לקופה - לצדקה:

לכסות - עניי העיר:

לקבורה - לקבור עניי העיר שהיא יציאה יתירא:

לשורא - לתיקון החומה:

לפרשא - פרש שהולך סביבות העיר לשומר' ולידע מה היא צריכה:

לטרזינא - שומר כלי זיין של בני העיר ויושב בבית אצל השער: