בבא בתרא

דאיצטנע מינך - דברי הצנע אבל חצר החלוקה לתרוייהו קביעא תשמישתי' לכל אחד בחלקו כל שעה ולא עבדי בה מילי דצנעא:

כיון דרצו - לחלוק ולקמן פריך מאי איריא רצו אפילו לא רצו הרי הן יכולין לכוף זה את זה:

בונין כותל - של אבנים:

גודא - כותל אבנים ובחצר שיש בה דין חלוקה ועל כרחן חולקים:

וטעמא דרצו - שהתנו לחולקה בכותל אבנים הא לא רצו אין מחייבין אותו אלא מסיפס בעלמא:

כדאמרי אינשי כו' - תירוצא הוא:

שאין בה דין חלוקה - ח' אמות לא יחלוקו:

ובכתבי הקדש - ספר תורה שהוא בכרך אחד וכן נביאים וכתובים הכתובים בגליון כס"ת:

קנין דברים הוא - ואין חליפין קונין אלא דבר הנקנה או מכר או מתנה או שעבוד קרקעות שהקנין חל עליו או מטלטלין:

ברוחות - זה בורר לו חלק מזרחי וזה בורר לו חלק מערבי וקנו מידם ומעתה נקנה חלק מזרחי לזה ואין לזה חלק בו וכן השני לחבירו:

והחזיק - בחלקו רפק ביה פורתא וקרקע נקנה בחזקה אחרי אשר רצו בשעת חלוקה:

אריח - חצי לבינה והלבינה ג' טפחים והאריח טפח ומחצה ועובי הכותל אריח מכאן ואריח מכאן וטפח באמצע שנותן שם טיט לחברו:

לבינים ליבני - שלימות לבינה לעובי הכותל:

למורשא דקרנת' - ראשי האבנים בולטות לחוץ שאינן חלקות ולהכי בעי רוחב טפח יתירא:

לביני אורבי - בין דימוס שמכאן ובין דימוס שמכאן ונותן טיט באמצע:

ה"ג אימא לביני דלא משפיין:

ש"מ כו' - ונפקא מינה למקבל עליו לבנות כותל לחבירו:

בריכסא - אבנים דקות וטיט בין שני הדימוסות:

למימרא דבגזית כו' כל ד' אמות גובה אי הוה פותיא ה' טפחים קאי ואי לא לא קאי - כדתנן במתני' בגזית זה נותן טפחיים ומחצה וזה נותן טפחיים ומחצה וקתני סיפא מחייבין אותן לבנותו עד ד' אמות ולפי חשבון זה לגובה שמנה צריך י' טפחים רוחב:

והא אמה טרקסין - דבנין שלמה דגזית הוה דכתיב אבני גזית (מלכים א ה׳:ל״א) והוי שלשים אמה קומתה ואין עוביו אלא אמה להבדיל בין ההיכל לקדשי הקדשים:

דאיכא טפח יתירא - ומשום האי טפי פותיא מצי לאגבוה טובא ואין צריך לתת לכל ארבע אמות ה' טפחים רוחב:

בבנין - שהיה גובהו מאה אמות כדתנן במסכת מדות (פרק ד מ"ו):