תלמוד בבלי
בבא בתרא
דף ט״ז ע״א
מעין העולם הבא - כדכתיב (ירמיהו ל״א:ח׳) הרה ויולדת יחדו הריון ולידה ביום אחד הכי דרשינן ליה במסכת שבת (דף ל:):
הכי גרסינן במתניתא תנא יורד ומתעה ועולה ומרגיז נוטל רשות ונוטל נשמה. [וה"פ] יורד למטה ומתעה את הבריות לחטוא ועולה למעלה ומרגיז את חמת המלך בהשטנותו נוטל ממנו רשות להרוג את החוטא מכיון שנתנו רשות דכתיב ותסיתני בו:
צערו של שטן - שהוזקק לשמור את נפש איוב שלא תצא:
אלמא בדידיה קיימא - ליטול את הנפש והזהירו שלא ליטלה:
בעבור הרעימה - שתתרעם על שהיא עקרה ותתפלל:
להפוך קערה על פיה - לעקור כל כבוד שחירף וגידף:
לפטור את כל העולם כולו - מדינו של הקב"ה לומר שאנוסין הן ע"י הקב"ה שברא יצה"ר והכי קאמר על דעתך כי לא ארשע אם היית חפץ לא הייתי רשע:
בראת שור בפרסות סדוקות וחמור בפרסות קלוטות - את זה טהרת ואת זה טמאת הכל בא על ידך אתה בראת בו סימני הטומאה:
בראת צדיקים - ע"י יצר טוב:
בראת רשעים - על ידי יצר הרע לפיכך אין ניצול מידך כי מי יעכב אנוסין הן החוטאין:
ברא לו תורה - הן תבלין שהיא מבטלת את הרהורי עבירה כדאמר בעלמא (קדושין דף ל:) אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח כו' הלכך לאו אנוסין נינהו שהרי יכולין להציל עצמן:
ברכת אובד - שהיה סבור שהיה אובד את שדהו:
שדי שמיה עלווה - אומר שהיא קרובתו או מדבר בה להשיאנה:
חברותא כלפי שמיא - מדבר לפני השכינה כאדם המתווכח לחבירו בא ונשקול מי חייב לחבירו:
מן הסערה - לשון שיער כדקתני הרבה נימין בראתי באדם:
מטשטשות את הארץ - עושות את הארץ כטיט:
Sefaria
אִיּוֹב ב׳:י׳ · אִיּוֹב ט׳:כ״ד · אִיּוֹב ט׳:כ״ד · אִיּוֹב י׳:ז׳ · אִיּוֹב ט״ו:ד׳ · אִיּוֹב כ״ט:י״ג · אִיּוֹב ו׳:ב׳ · אִיּוֹב ט׳:ל״ג · אִיּוֹב ל״א:א׳ · בְּרֵאשִׁית י״ב:י״א · אִיּוֹב ז׳:ט׳ · אִיּוֹב ט׳:י״ז · נידה נ״ב. · אִיּוֹב ל״ח:א׳ · אִיּוֹב ל״ח:כ״ה · מְלָכִים א י״ח:ל״ב · אִיּוֹב א׳:ט״ז · נידה נ״ב: · אִיּוֹב ל״ח:כ״ה · אִיּוֹב ל״ט:א׳ · סנהדרין קי״א. · בְּרֵאשִׁית י״ג:י״ז · אִיּוֹב ב׳:א׳ · אִיּוֹב ב׳:ג׳ · אִיּוֹב ב׳:ד׳ · בבא בתרא ע״ג. · בבא בתרא צ״ב. · אִיּוֹב ב׳:ז׳ · בְּרֵאשִׁית ו׳:ה׳ · אִיּוֹב א׳:י״ב · אִיּוֹב ב׳:ו׳ · שְׁמוּאֵל א א׳:ו׳
מסורת הש״ס