עבודה זרה

מתני' ומים במים כו' - מים שנתנסכו לעבודת כוכבים נפלו במים דהיתר:

גמ' ראשון ראשון - שנפל בטיל ביין כשר שבבור ומותר בהנאה. והאי דקתני לקמן (עבודה זרה דף עד.) יין נסך שנפל בבור כולו אסור מוקי לה כשנפל בחבית גדולה ונשברה ונפל כולו כאחד:

לגו היתירא - ולא אמרי' קמא קמא בטיל ליה ברוב:

היתירא לגו איסורא - דקמא קמא דהיתירא בטיל ליה:

ה"ג יין במים בנותן טעם:

מאי לאו חמרא דאיסורא לגו מיא דהיתירא - וקתני מכי יהיב טעמא בחמרא מיתסר:

ה"ג לא חמרא דהיתירא בגו מיא דאיסורא - ואשמעינן דכל כמה דיהבי מיא טעמא בחמרא איתסר עד שיבטל טעם היין את טעם המים וכגון דנפיל כוליה כחדא דלא אפשר למיא דאיסורא לבטיל:

ה"ג ומדרישא מיא דאיסורא סיפא נמי מיא דאיסורא וקתני סיפא מים ביין בנותן טעם - אלמא איסורא בגו היתירא אע"ג דרובא דהיתירא לא אמרינן קמא קמא בטל:

אמר לך רב דימי כולה מתני' היתירא בגו איסורא ורישא - מיא דאיסורא וסיפא מיא דהיתירא. ואין הלכה כרב דימי שהרי בא רב יצחק והחמיר בא רבין והחמיר ולקמן פסקינן יין נסך במינו במשהו:

צרצור קטן גרסי' - והוא פך קטן. ובעירובין לגבי בגדים בפ' אחרון (דף קג:) גרסינן צלצול קטן והוא קשר של משי:

רואין את ההיתר כאילו אינו - ולא אמרינן הרי נאסר כל היין ורבה היין על המים דהא הוי חמרא רובא אלא באיסור שנפל גרידא משערינן ואיכא מיא רובא. אלמא פליג רבין אדרב דימי ואשמעינן דמיא הוא דמבטל חמרא אבל חמרא לא מבטל חמרא:

תחלה - קודם יין נסך דכי נפל יין נסך אשכחוה מיא ובטלוה:

מצא מין את מינו - לבסוף וניעור כלומר נתחזק וניתוסף איסורו ורבה יין על המים. ולשון ניעור כאיש אשר יעור משנתו כמו הניעור בלילה וכל היכא דתני מצא מין את מינו וניעור היינו פירושה. ויש שמפרשין וניעור נוער מתורתו ראשונה ונדבק בחבירו ונתחזק וא"כ נוער מיבעי ליה:

ואיכא דמתני - להא דרב שמואל בר יהודה אמתני':

מאן דמתני לה אמתני' לא בעי תחלה - ואפי' נפל קיתון לבסוף ס"ל דמבטלין מים את האיסור:

ומאן דמתני אמילתיה דרבין בעי תחלה - דאי לאו תחלה אתא לאשמועינן מאי קמשמע לן הא רבין נמי הכי קאמר: