תלמוד בבלי
עבודה זרה
דף נ״ז ע״ב
בשוק - אפי' בשוק שאין טומאתן ספק אלא טומאתן ודאית מדרבנן שגזרו על העובדי כוכבים שיהו כזבין לכל דבריהן:
ואמרי לה טהור - דמלו ולא טבלו מילתא דלא שכיחא הוא ולא גזור עלייהו:
אבני השפחות - דכיון דאצל ישראל גדלו ולא גזרו על יינן בקטנותן:
ארוקן ומדרסן - הושוו בני השפחות לעבדים הנקחין מן השוק ולא איינן:
הניחא למאן דתני טמא - איצטריך למתני בני השפחות משום רוקן ומדרסן לאשמועינן דטמא אלא למאן דתני טהור כיון דעבדים טהור כ"ש אבני השפחות דלגבי יין לא הושוו אהדדי ואיסורי דיין נסך לאו קאי עלייהו למה ליה למיתנינהו בהדדי הכי איבעי ליה למיתני עבדים שמלו ולא טבלו רוקן טהור בני השפחות שמלו ולא טבלו יינם גדולים כו':
הא קמ"ל כו' - ודאי לענין נסך ערבינהו ומיהו לאו לענין קטנים ולאפוקי מדרב (נחמן) אלא לענין גדולים דקאמר עושין יין נסך ודוקא לא טבלו אבל מלו וטבלו לא ולאפוקי כו':
אמר האי לאו חמרא - בתמיה:
שקליה - האי ישראל בריתחיה כלומר לא תשתה ממנו:
איפליג עליה - ולא היו אצלו בעיר להתווכח עמו: