תלמוד בבלי
עבודה זרה
דף ל״ה ע״א
מכלל דאיסורי הנאה - כי עולה וה"ה לשור הנסקל שרי פרשייהו:
דברי דודיך - דברי סופרים:
מיינה - עיקר תורה שבכתב:
חשוק שפתותיך - כדמתרגמינן וחשוקיהם וכבושיהן:
ואל תבהל להשיב - ואל תדקדק להקשות לו:
גזרה חדשה - מקרוב גזרו על הגבינה:
ואין מפקפקין בה - ואין מפרשין טעמה כדמפרש ואזיל מפקפקין לשון חטיטה בדבר סתום לפשפשו ובלע"ז פוריי"ר כמו (סוכה דף טו.) מפקפק ונוטל אחת מבינתיים:
לא מגלו טעמא - למה גזרו עליו:
דלמא איכא - דלית ליה ההוא טעמא ולא בדיל מיניה ומזלזל בה אבל השתא דלא מגלו טעמא דמלתא בדלי מיניה כ"ע דסברי קמו רבנן במלתא דאתי מיניה חורבא ואנן הוא דלא בקיאינן בטעמא:
יבש מותר - כל גילוי שיבש מותר דארס של נחש אילו היה שם לא היה מניחו ליבש:
ישן מותר וכו' - יין ושכר שנתגלו כשהם חדשים והמתין להם עד שנתיישנו מותר דאי היה בו ארס של נחש לא היה מניחו ליישן:
לפי שא"א לגבינה בלא צחצוחי חלב - בין גומא של גבינה נשאר מן החלב וחלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו אסור דלמא עריב ביה חלב טמא וחלב טמא אינו עומד ואם עירב טמא בטהור הטמא נשאר עם נסיובי דחלבא הטהור שקורין מישג"א וחלב טמא אסור מן התורה ובבכורות (דף ו:) ילפינן לה ויש לחוש שבגומות נשאר ממנו:
בעור קיבת נבלה - ועור לאו פירשא הוא ואסור:
ומי אמר שמואל - דעור קיבת נבלה דאסורה אבל קיבה עצמה דנבלה דהיינו חלב הקרוש הכנוס במעי הטלה שריא אלמא פירשא בעלמא הוא:
Sefaria
חולין קט״ז: · חולין קט״ז. · כתובות קי״א: · שִׁיר הַשִּׁירִים א׳:ב׳ · שִׁיר הַשִּׁירִים א׳:ב׳
מסורת הש״ס