תלמוד בבלי
עבודה זרה
דף כ״ח ע״א
של חלל - בחלל גופו:
מאי בינייהו - היא היא דהא קי"ל בפ"ב דיומא (דף פד.) דכל מכה של חלל מחללין עליה את השבת:
גב היד - מחללין שבת אע"פ שאינה של חלל ללישנא קמא אין מתרפאין אבל ללישנא בתרא מתרפאין דהואיל ומתחזיא אי חזי דמקלקל בה לחיך ליה לסמא ומעבירו:
שצריכה אומד - שמסוכנת כ"כ שצריך לאמדו אם יחיה ואם ימות:
מכה של חלל אינה צריכה אומד - לא גרסינן לה:
אישתא צמירתא - חולי חמה בלע"ז מלווי"ד. צמירתא לשון שריפה וחמימות ודוגמתו בהכונס צאן לדיר (ב"ק דף ס.) דצמרא צמורי:
מן השפה - שפתיים:
ככי - זינציב"ש:
דאקושי - קשין הן:
לא יגמע בשבת - דכל רפואה אסרו חכמים לעשותה בשבת היכא דליכא סכנה משום שחיקת סממנין במסכת שבת (דף נג:):
צפדינא - חולי השינים ובלע"ז מישג"א:
מטרוניתא - עובדת כוכבים היתה:
עבדה - ליה רפואה חמשא בשבתא ומעלי בשבתא:
בשבתא מאי - איעביד דלא מצינא למייתי גבך מפני תלמידי בני כלה:
דרשה בפירקא - לימד הרפואה לכל:
חילול השם - דאיהי סברה אישתבע ועבר אשבועתיה:
דגלי לה מעיקרא - משעה שגילתה לו אמר לה דעי שלא נשבעתי ולא אמרתי באלהא דישראל אלא לאלהא דישראל:
אלמא - מדבעי לאסויי בשבתא כמכה של חלל דמיא ולקמיה פריך כיון דהכי הוא היכי מיתסי מעובד כוכבים והאמר רבי יוחנן כל מכה שמחללין עליה [את השבת] אין מתרפאין מהן והכא לא גרס לה עד לקמן:
ה"ג אלמא כמכה של חלל דמיא - אמר רב נחמן בר יצחק שאני צפדינא הואיל ומתחיל בפה וגומר בבני מעיים:
מאי סימניה - למידע דהוא צפדינא:
רמי מידי בי ככי ואתי דמא מבי דרי - כשנותן כלום לתוך פיו יוצא מבין שיניו דם:
דרי - הן שורות השינים:
מקרירי קרירי דחיטי - מאכל של חיטין ואכלו כשהוא צונן מאד בימי חורף:
כסא דהרסנא - דג שטיגנהו בשומן היוצא ממנו עם הקמח:
מאי עבדא ליה - מטרונא לרבי יוחנן:
משחא דאווזא בגדפא דאווזא - שמן אווזא המחוי באור וסכתן ע"י אחד מכנפי האווז על שיניו מבחוץ:
טייעא - ישמעאל:
קשייתא דזיתי - גרעינין של זיתים:
דלא מלו תילתא - שלא הביאו שליש:
וקלנהו אמרא חדתא - ליבן באור מרא חדשה פושיי"ר בלע"ז ושרפן עליו:
ודביק בי דרי - בשורות שינים מבפנים:
אדם חשוב הוה - ומיסתפי ממלכותא למיקטליה:
לחכוהו לשקיה - להעביר הסם שהוא חזק. רבי אבהו הוה קרוב למלכות כדאמרינן בסנהדרין (דף יד.) ובכתובות (דף יז.) דנפקי אמהתא דבי קיסר ומשרו ליה ומצער למיני בקראי:
שאני - ההיא מטרוניתא דר' יוחנן:
דרופא מומחה הוה - דאמרינן לעיל (עבודה זרה דף כז) אם היה מומחה לרבים מותר דלא מרע אנפשיה:
פדעתא - פצע מכת חרב:
למיפסק דמא - של פדעתא אם יוצא יותר מדאי:
תחלי בחלא - ישקוהו שחלים בחומץ. תחלי קרישו"ן בלע"ז:
לאסוקי - להעלות בשר שתחיה המכה:
גרדא דיבלא - עשב ששמו יבלא כי ההוא דסוטה (דף י.) קמי רפוקא גרידי דיבלי:
גירדא - שגורד שרשיה ונותן אותה גירדא עם גירדת עץ הסנה ועושה תחבושת:
דאסנא - סנה:
ניקרא מקילקלתא - תולעים שהתרנגולים מנקרין באשפה. מאשפות ירים אביון מתרגמינן מקלקלתא מרים חשוכא (תהילים קי״ג:ז׳):
עינבתא - אבעבוע הדומה לענבא. מלנ"ט בלע"ז:
פרוונקא דמלאכא דמיתותא הוא - כלומר מסוכן הוא להמית:
טיגנא בדובשא - עשב הנקרא רוד"א בלע"ז ושוחקים אותו עם הדבש:
כרפסא - אפי"א בלע"ז:
בטילייא - יין חזק מאד ומין יין הוא כדאמרינן לקמן (עבודה זרה דף ל.) טילא חריפתא דמצרי זיקי:
אדהכי - בעוד שהוא מחזר אחר סממנין אלו:
עינבתא בת מינא - עינבתא מענבי הגפן. בת מינא דוגמתה אם גדולה גדולה ואם קטנה קטנה:
וניגנדר עליה - יגלגל עליה:
חיורתי לחיורתי - לאבעבוע לבן ענבה לבנה:
סימטא - קלו"ג בלע"ז נפח העומד באדם:
פרוונקא דאישתא הוא - ע"י חולי ששמו חמה הוא בא וסימן הוא לה:
שיתין איתקוטלי - מכת אצבע צרדה מדביקה בגודלו ושומטה ומכה בצפרניה:
ואי חיור רישיה - נתבשל להוציא הליחה היא רפואתו: