Yevamot — Daf 87b

סריקא והשתא גופא מליא אבל זרע אין לה דמעיקרא גופא סריקא והשתא גופא סריקא אימא לא צריכא:

סימ"ן אמר ליה לא נעש"ה מעשי"ה במית"ה נעש"ה ולא נעשה בולד יבם ותרומה יבום ותרומה סימ"ן:

אמר ליה רב יהודה מדאסקרתא לרבא לא נעשה מתים כחיים לענין יבום מקל וחומר ומה במקום שעשה ולד מן הראשון כולד מן השני לפוסלה מן התרומה לא עשה מתים כחיים מקום שלא עשה ולד מן הראשון כולד מן השני לפוטרה מן הייבום אינו דין שלא נעשה מתים כחיים

ת"ל (משלי ג, יז) דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום

ונעשה מתים כחיים לענין תרומה מק"ו ומה במקום שלא עשה ולד מן הראשון כולד מן השני לפוטרה מן הייבום עשה מתים כחיים מקום שעשה ולד מן הראשון כולד מן השני לפוסלה מן התרומה אינו דין שנעשה מתים כחיים ת"ל (ויקרא כב, יג) וזרע אין לה והא אין לה

ונעשה ולד מן הראשון כולד מן השני לענין יבום מק"ו ומה במקום שלא עשה מתים כחיים לענין תרומה עשה ולד מן הראשון כולד מן השני מקום שעשה מתים כחיים לענין יבום אינו דין שנעשה ולד מן הראשון כולד מן השני ת"ל (דברים כה, ה) ובן אין לו והא אין לו

ולא נעשה ולד מן הראשון כולד מן השני לתרומה מק"ו מה במקום שעשה מתים כחיים לפוטרה מן הייבום לא עשה ולד מן הראשון כולד מן השני מקום שלא עשה מתים כחיים לענין תרומה אינו דין שלא נעשה ולד מן הראשון כולד מן השני תלמוד לומר אין לה והא יש לה:

הדרן עלך יש מותרות

מתני׳ האשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך וניסת ואח"כ בא בעלה תצא מזה ומזה וצריכה גט מזה ומזה

ואין לה כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות לא על זה ולא על זה ואם נטלה מזה ומזה תחזיר

והולד ממזר מזה ומזה ולא זה וזה מטמא לה ולא זה וזה זכאים לא במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפרת נדריה

היתה בת ישראל נפסלה מן הכהונה ובת לוי מן המעשר ובת כהן מן התרומה ואין יורשין של זה ויורשין של זה יורשין את כתובתה ואם מתו אחיו של זה ואחיו של זה חולצין ולא מייבמין

ר' יוסי אומר כתובתה על נכסי בעלה הראשון רבי אלעזר אומר הראשון זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה רבי שמעון אומר ביאתה או חליצתה מאחיו של ראשון פוטרת צרתה ואין הולד ממנו ממזר

ואם ניסת שלא ברשות מותרת לחזור לו ניסת על פי ב"ד תצא ופטורה מן הקרבן

לא ניסת על פי ב"ד תצא וחייבת בקרבן יפה כח ב"ד שפוטרה מן הקרבן הורוה ב"ד לינשא והלכה וקלקלה חייבת בקרבן שלא התירוה אלא לינשא:

גמ׳ מדקתני סיפא נשאת שלא ברשות מותרת לחזור לו שלא ברשות ב"ד אלא בעדים מכלל דרישא ברשות ב"ד ובעד אחד אלמא עד אחד נאמן

ותנן נמי הוחזקו להיות משיאין עד מפי עד ואשה מפי אשה ואשה מפי עבד ומפי שפחה אלמא עד אחד מהימן

ותנן נמי עד אחד אומר אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי פטור טעמא דאמר לא אכלתי הא אישתיק מהימן אלמא עד אחד מהימן מדאורייתא

מנא לן דתניא (ויקרא ד, כג) או הודע אליו חטאתו ולא שיודיעוהו אחרים יכול אע"פ שאינו מכחישו יהא פטור תלמוד לומר או הודע אליו מ"מ

היכי דמי אילימא דאתו תרי ולא קא מכחיש להו קרא למה לי אלא לאו חד וכי לא קא מכחיש ליה מהימן ש"מ עד אחד נאמן וממאי דמשום דמהימן דלמא משום דקא שתיק ושתיקה כהודאה דמיא

תדע דקתני סיפא אמרו שנים אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי פטור רבי מאיר מחייב אמר ר' מאיר קל וחומר אם הביאוהו שנים לידי מיתה חמורה לא יביאוהו לידי קרבן הקל

אמרו לו מה אם ירצה לומר מזיד הייתי רישא

was empty and now it is full, but not [a woman whose child was already born],  whose body was at first empty and is now also empty, [hence was the first text  also] required. (Mnemonic.  He said to him: Let us not make  and make  in death; let us make and not make in the child of the levir and terumah.) Said Rab Judah of Diskarta  to Raba: The dead should not be given  the same status as the living, in respect of the levirate marriage, by inference a minori ad majus: If where a child by the first husband is regarded as the child of the second husband, in respect of disqualifying the woman from the eating of terumah,  the dead were not given the same status as the living,  how much less should the dead be given the same status as the living  where the child of the first husband is not regarded as the son of the second, in respect of exempting the woman from the levirate marriage!  It was expressly stated, Her ways are ways of pleasantness, and all her paths are peace. Then let the dead be given  the same status as the living in respect of terumah by inference a minori ad majus: If where a child by the first husband is not regarded as the child of the second In respect of exempting the woman from the levirate marriage,  the dead were given the same status as the living,  how much more so should the dead be given the same status as the living  where a child of the first husband is regarded as the son of the second, in respect of disqualifying the woman from terumah!  It was expressly stated, And [she] have no child  and she, surely, has none. Let the child of the first husband be regarded as the child of the second husband in respect of the levirate marriage by inference a minori ad majus: If where the dead were not given the same status as the living, in respect of terumah  the child of the first husband is regarded as the son of the second,  how much more should the child of the first husband be regarded as the child of the second  where the dead were given the status of the living in respect of the levirate marriage!  — It was expressly stated, And [he] have no child,  and this man, surely, has none. Then let the child of the first husband not be regarded as the child of the second husband, in respect of terumah, by inference a minori ad majus: If where the dead were given the same status as the living, in respect of exempting her from the levirate marriage, the child of the first husband was not regarded as the child of the second,  how much less should the child of the first husband be regarded as the child of the second, where the dead were not regarded as the living in respect of eating terumah!  — It was specifically stated, And [she] have none,  but she surely has [one]. MISHNAH. A WOMAN WHOSE HUSBAND HAD GONE TO A COUNTRY BEYOND THE SEA AND ON BEING TOLD,  'YOUR HUSBAND IS DEAD', MARRIED, MUST, IF HER HUSBAND SUBSEQUENTLY RETURNED, LEAVE THE ONE AS WELL AS THE OTHER, AND SHE ALSO REQUIRES  A LETTER OF DIVORCE FROM THE ONE AS WELL AS FROM THE OTHER. SHE HAS NO [CLAIM TO HER] KETHUBAH, USUFRUCT, MAINTENANCE  OR WORN CLOTHES  EITHER AGAINST THE FIRST HUSBAND OR AGAINST THE SECOND. IF SHE HAS TAKEN ANYTHING FROM THE ONE OR FROM THE OTHER, SHE MUST RETURN IT. THE CHILD BEGOTTEN BY THE ONE HUSBAND OR BY THE OTHER IS A BASTARD;  NEITHER OF THEM  MAY DEFILE HIMSELF FOR HER;  NEITHER OF THEM HAS A CLAIM TO WHATEVER SHE MAY FIND  OR MAKE WITH HER HANDS;  AND NEITHER HAS THE RIGHT OF INVALIDATING HER VOWS.  IF SHE WAS THE DAUGHTER OF AN ISRAELITE, SHE BECOMES DISQUALIFIED FROM MARRYING A PRIEST; IF THE DAUGHTER OF A LEVITE, FROM THE EATING OF TITHE; AND IF THE DAUGHTER OF A PRIEST, FROM THE EATING OF TERUMAH. NEITHER THE HEIRS OF THE ONE HUSBAND NOR THE HEIRS OF THE OTHER ARE ENTITLED TO INHERIT HER KETHUBAH, AND IF [THE HUSBANDS] DIE, THE BROTHER OF THE ONE AND THE BROTHER OF THE OTHER MUST SUBMIT TO HALIZAH, BUT MAY NOT CONTRACT THE LEVIRATE MARRIAGE. R. JOSE SAID: HER KETHUBAH REMAINS A CHARGE UPON THE ESTATE OF HER FIRST HUSBAND. R. ELEAZAR SAID: THE FIRST HUSBAND IS ENTITLED TO WHATEVER SHE MAY FIND, OR MAKE WITH HER HANDS, AND ALSO HAS THE RIGHT OF INVALIDATING HER VOWS. R. SIMEON SAID: HER COHABITATION OR HALIZAH WITH THE BROTHER OF THE FIRST HUSBAND EXEMPTS HER RIVAL,  AND A CHILD BEGOTTEN BY HIM  IS NOT A BASTARD. IF SHE MARRIED WITHOUT AN AUTHORIZATION  SHE MAY RETURN TO HIM.  IF  SHE MARRIED WITH THE AUTHORIZATION OF THE BETH DIN,  SHE MUST LEAVE,  BUT IS EXEMPT FROM AN OFFERING.  IF SHE MARRIED, HOWEVER, WITHOUT THE AUTHORIZATION OF THE BETH DIN, SHE MUST LEAVE  AND IS ALSO LIABLE TO AN OFFERING. THE AUTHORITY OF THE BETH DIN IS THUS MORE EFFECTIVE IN THAT IT EXEMPTS HER FROM THE OFFERING. IF THE BETH DIN RULED  THAT SHE MAY BE MARRIED AGAIN AND SHE WENT AND DISGRACED HERSELF  SHE  MUST BRING AN OFFERING, BECAUSE THE BETH DIN PERMITTED HER ONLY TO MARRY. GEMARA. Since in the final clause it was stated, IF SHE MARRIES WITHOUT PERMISSION SHE MAY RETURN TO HIM, [which means obviously], without the authorization of the Beth din but [in reliance on the evidence] of witnesses, the first clause, it is to be inferred, [speaks of a woman who married] with the permission of the Beth din and on the evidence of a sing]e witness.  Thus it clearly follows that one witness is trusted. Furthermore, we learned: The practice was adopted of allowing a marriage on the evidence of one witness reporting  another single witness, and of a woman reporting another woman, and of a woman reporting a bondman or a bondwoman;  from which it is obvious that one witness is trusted. Furthermore we learned: [The man to whom] one witness said, 'You have eaten  suet',  and who replied, 'I have not eaten', is exempt.  Now the reason [for his exemption is] because he said, 'l have not eaten'; had he, however, remained silent [the witness] would have been trusted.  From this it is clearly evident that one witness is trusted in accordance with Pentateuchal law;  whence is this  deduced? From what was taught: If his sin … be known to him,  but not when others have made it known to him. As it might have been assumed that even where he does not contradict the evidence he is exempt, it was expressly stated, If … be known to him,  in any manner.  Now, how is this statement to be understood? If it be suggested [that it refers to a case] where two witnesses appeared, and he does not contradict them, what need then was there for a Scriptural text!  Must it not then refer to the case of  one witness, and yet [we see that] when the accused does not contradict him he is trusted.  From this, then, it maybe inferred that one witness is to be trusted.  But whence is it inferred that [the reason  is] because he is trusted? Is it not possible that it is due to the fact that the other had remained silent, silence being regarded as an admission! You can have proof that this is so,  since in the final clause it was stated: [A man to whom] two witnesses said, 'You have eaten  suet,  and who replied. 'I have not eaten', is exempt; but R. Meir declares him guilty. Said R. Meir: This  may be inferred a minori ad majus. If two witnesses may bring upon a man the severe penalty of death, should they not be able to bring upon him the minor penalty of a sacrifice! The others replied: What if he desired to say, 'I have acted presumptuously'!  Now, in the first clause,