Yevamot — Daf 79a

תריסר ירחי שתא ולא דרכיה למספדיה

נתינים ניקרינהו ונפייסינהו (שמואל ב כא, ב) ויקרא המלך לגבעונים ויאמר אליהם מה אעשה לכם ובמה אכפר וברכו את נחלת ה' ויאמרו לו הגבעונים אין לנו כסף וזהב עם שאול ועם ביתו ואין לנו איש וגו' יותן לנו שבעה אנשים מבניו והוקענום לה' וגו' מיפייס ולא פייסינהו

אמר שלשה סימנים יש באומה זו הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים רחמנים דכתיב (דברים יג, יח) ונתן לך רחמים ורחמך והרבך ביישנין דכתיב (שמות כ, כ) בעבור תהיה יראתו על פניכם גומלי חסדים דכתיב (בראשית יח, יט) למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו וגו' כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו

(שמואל ב כא, ח) ויקח המלך את שני בני רצפה בת איה אשר ילדה לשאול את ארמוני ואת מפיבושת ואת חמשת בני מיכל בת שאול אשר ילדה לעדריאל בן ברזילי המחולתי מאי שנא הני אמר רב הונא העבירום לפני ארון כל שארון קולטו למיתה כל שאין ארון קולטו לחיים

מתיב רב חנא בר קטינא (שמואל ב כא, ז) ויחמול המלך על מפיבושת בן יהונתן בן שאול שלא העבירו

וכי משוא פנים יש בדבר אלא שהעבירו וקלטו ובקש עליו רחמים ופלטו ואכתי משוא פנים יש בדבר אלא שבקש רחמים שלא יקלטנו הארון

והא כתיב (דברים כד, טז) לא יומתו אבות על בנים וגו' אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן מוטב שתעקר אות אחת מן התורה ואל יתחלל שם שמים בפרהסיא

(שמואל ב כא, י) ותקח רצפה בת איה את השק ותטהו לה אל הצור מתחלת קציר עד נתך מים עליהם מן השמים ולא נתנה עוף השמים לנוח עליהם יומם וחית השדה לילה והא כתיב (דברים כא, כג) לא תלין נבלתו על העץ

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק מוטב שתעקר אות אחת מן התורה ויתקדש שם שמים בפרהסיא שהיו עוברים ושבים אומרים מה טיבן של אלו הללו בני מלכים הם ומה עשו פשטו ידיהם בגרים גרורים אמרו אין לך אומה שראויה להדבק בה כזו ומה בני מלכים כך בני הדיוטות על אחת כמה וכמה ומה גרים גרורים כך ישראל על אחת כמה וכמה

מיד נתוספו על ישראל מאה וחמשים אלף שנאמר (מלכים א ה, כט) ויהי לשלמה שבעים אלף נושא סבל ושמנים אלף חוצב בהר ודלמא ישראל הוו לא סלקא דעתך דכתיב (מלכים א ט, כב) ומבני ישראל לא נתן שלמה עבד

ודלמא דוגזר בעלמא אלא מהכא (דברי הימים ב ב, טז) ויספר שלמה כל האנשים הגרים אשר בארץ ישראל [וגו'] וימצאו מאה וחמשים אלף [וגו'] ויעש מהם שבעים אלף (נושא) סבל ושמונים אלף חוצב בהר

ונתינים דוד גזר עליהם משה גזר עליהם דכתיב (דברים כט, י) מחוטב עציך עד שואב מימיך משה גזר לההוא דרא דוד גזר לכולי דרא

ואכתי יהושע גזר עלייהו דכתיב (יהושע ט, כז) ויתנם יהושע ביום ההוא חוטבי עצים ושואבי מים לעדה ולמזבח ה' יהושע גזר בזמן שבית המקדש קיים דוד גזר בזמן שאין בית המקדש קיים

the twelve months of the [first] year  and it would be unusual to arrange for his mourning now. As to the nethinim,  however, let them be summoned and we shall pacify them. Immediately  the king called the Gibeonites, and said unto them … 'What shall I do for you? and wherewith should I make atonement, that ye may bless the inheritance of the Lord'? And the Gibeonites said to him: 'It is no matter of silver or gold between us and Saul, or his house,' neither is it for us [to put] any man etc. … Let seven men of his sons be delivered unto us and we will hang them up unto the Lord etc.'  He tried to pacify them but they would not be pacified. Thereupon he said to them: This nation  is distinguished by three characteristics: They are merciful, bashful and benevolent. 'Merciful', for is is written, And shew thee mercy, and have compassion upon thee, and multiply thee.  'Bashful', for it is written, That His fear may be before you.  'Benevolent', for it is written, That he may command his children and his household etc.  Only he who cultivates these three characteristics is fit to join this nation. But the king took the two sons of Rizpah the daughter of Aiah, whom she bore into Saul, Armoni and Mephibosheth; and the five sons of Michal the daughter of Saul, whom she bore to Adriel the son of Barzillai the Meholathite.  Why just these? — R. Huna replied: They  were made to pass before the Holy Ark. He whom the Ark retained [was condemned] to death and he whom the Ark did not retain was saved alive. R. Hana b. Kattina raised an objection: But the king spared Mephibosheth, the son of Jonathan the son of Saul!  — He did not allow him to pass.  Was there favouritism then! — In fact he did let him pass and it retained him, but he invoked on his behalf divine mercy and it released him. But here, too, favouritism is involved!  — The fact, however, is that he invoked divine mercy that the Ark should not retain him. But, surely, it is written, The fathers shall not be pit to death for the children etc.!  — R. Hiyya b. Abba replied in the name of R. Johanan: It is better that a letter be rooted out of the Torah than that the Divine name shall be publicly profaned. And Rizpah the daughter of Aiah took sackcloth, and spread it for her upon the rock, from the beginning of harvest until water was poured upon them from heaven; and she suffered neither the birds of the air to rest on then by day, nor the beast of the field by night.  But, surely, it is written, His body shall not remain all night upon the tree!  — R. Johanan replied in the name of R. Simeon b. Jehozadak: It is proper that a letter be rooted out of the Torah so that thereby the heavenly name shall be publicly hallowed. For passers-by were enquiring, 'What kind of men are these?' — 'These are royal princes' — 'And what have they done?' — 'They laid their hands upon unattached  strangers' — Then they exclaimed: 'There is no nation in existence which one ought to join as much as this one. If [the punishment of] royal princes was so great. how much more that of common people; and if such [was the justice done for] unattached proselytes, how much more so for Israelites A hundred and fifty thousand men immediately joined Israel; as it is said, And Solomon had threescore and ten thousand that bore burdens, and fourscore thousand that were hewers in the mountain.  Might not these have been Israelites? — This cannot be assumed, for it is written, But of the children of Israel did Solomon make no bondservants.  But that  might have represented mere public service!  — [The deduction,] however, [is made] from the following: And Solomon numbered all the strangers that were in the Land of Israel, etc. And they were found a hundred and fifty thousand etc. And he set threescore and ten thousand of them to bear burdens, and fourscore thousand to be hewers in the mountains. Was it David, however, who issued the decree of prohibition against the nethinim? Moses, surely, issued that decree, for it is written, from the hewer of thy wood to the drawer of thy water!  — Moses issued a decree against that generation only  while David issued a decree against all generations. But Joshua, in fact, issued the decree against them, for it is written, And Joshua made them that day hewers of wood and drawers of water for the congregation, and for the altar of the Lord!  — Joshua made his decree for the period during which the Sanctuary was in existence  while David made his decree for the time during which the Sanctuary was not in existence.