Sotah — Daf 40a

בנעילה דיומא דכיפורי מאי אמר אמר מר זוטרא ואמרי לה במתניתא (תהלים קכח, ד) הנה כי כן יברך גבר ירא ה' יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך וראה בנים לבניך שלום על ישראל

היכן אומרן רב יוסף אמר בין כל ברכה וברכה ורב ששת אמר בהזכרת השם

פליגי בה רב מרי ורב זביד חד אמר פסוקא לקבל פסוקא וחד אמר אכל פסוקא אמר להו לכולהו

א"ר חייא בר אבא כל האומרן בגבולין אינו אלא טועה אמר רבי חנינא בר פפא תדע דבמקדש נמי לא מיבעי למימרינהו כלום יש לך עבד שמברכין אותו ואינו מאזין

א"ר אחא בר חנינא תדע דבגבולין נמי מיבעי למימרינהו כלום יש עבד שמברכין אותו ואין מסביר פנים א"ר אבהו מריש הוה אמינא להו כיון דחזינא ליה לרבי אבא דמן עכו דלא אמר להו אנא נמי לא אמינא להו

ואמר רבי אבהו מריש הוה אמינא עינותנא אנא כיון דחזינא ליה לרבי אבא דמן עכו דאמר איהו חד טעמא ואמר אמוריה חד טעמא ולא קפיד אמינא לאו עינותנא אנא

ומאי עינוותנותיה דרבי אבהו דאמרה לה דביתהו דאמוריה דרבי אבהו לדביתיה דרבי אבהו הא דידן לא צריך ליה לדידך והאי דגחין וזקיף עליה יקרא בעלמא הוא דעביד ליה אזלא דביתהו ואמרה ליה לרבי אבהו אמר לה ומאי נפקא ליך מינה מיני ומיניה יתקלס עילאה

ותו רבי אבהו אימנו רבנן עליה לממנייה ברישא כיון דחזיה לר' אבא דמן עכו דנפישי ליה בעלי חובות אמר להו איכא רבה

ר' אבהו ור' חייא בר אבא איקלעו לההוא אתרא רבי אבהו דרש באגדתא רבי חייא בר אבא דרש בשמעתא שבקוה כולי עלמא לרבי חייא בר אבא ואזול לגביה דר' אבהו חלש דעתיה אמר ליה אמשל לך משל למה הדבר דומה לשני בני אדם אחד מוכר אבנים טובות ואחד מוכר מיני סידקית על מי קופצין לא על זה שמוכר מיני סידקית

כל יומא הוה מלוה רבי חייא בר אבא לרבי אבהו עד אושפיזיה משום יקרא דבי קיסר ההוא יומא אלויה רבי אבהו לרבי חייא בר אבא עד אושפיזיה ואפילו הכי לא איתותב דעתיה מיניה

בזמן ששליח צבור אומר מודים העם מה הם אומרים אמר רב מודים אנחנו לך ה' אלהינו על שאנו מודים לך ושמואל אמר אלהי כל בשר על שאנו מודים לך רבי סימאי אומר יוצרנו יוצר בראשית על שאנו מודים לך נהרדעי אמרי משמיה דרבי סימאי ברכות והודאות לשמך הגדול על שהחייתנו וקיימתנו על שאנו מודים לך רב אחא בר יעקב מסיים בה הכי כן תחיינו ותחננו ותקבצנו ותאסוף גליותינו לחצרות קדשך לשמור חוקיך ולעשות רצונך בלבב שלם על שאנו מודים לך

אמר רב פפא הילכך נימרינהו לכולהו

אמר ר' יצחק לעולם תהא אימת צבור עליך שהרי כהנים פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי שכינה

רב נחמן אמר מהכא (דברי הימים א כח, ב) ויקם המלך דוד על רגליו ויאמר שמעוני אחי ועמי אם אחי למה עמי ואם עמי למה אחי אמר רבי אלעזר אמר להם דוד לישראל אם אתם שומעין לי אחי אתם ואם לאו עמי אתם ואני רודה אתכם במקל

רבנן אמרי מהכא דאין הכהנים רשאין לעלות בסנדליהן לדוכן וזהו אחת מתשע תקנות שהתקין רבן יוחנן בן זכאי מאי טעמא לאו משום כבוד צבור אמר רב אשי לא התם שמא נפסקה לו רצועה בסנדלו והדר אזיל למיקטריה ואמרי בן גרושה או בן חלוצה הוא

ובמקדש ברכה אחת כו'

R. Abbahu said: At first I used to recite them; but when I saw that R. Abba of Acco did not recite them I also did not. R. Abbahu also said: At first I used to think that I was humble; but when I saw R. Abba of Acco offer one explanation and his Amora  offer another without his taking exception. I considered that I was not humble. How did R. Abbahu display humility? — The wife of R. Abbahu's Amora said to R. Abbahu's wife, 'My husband has no need of [instruction from] your husband; and when he bends down  and straightens himself, he merely pays him respect'.  R. Abbahu's wife went and reported this to him, and he said to her, 'Why worry about it? Through me and him the All-Highest is praised'. Further, the Rabbis decided to appoint R. Abbahu as principal [of the Academy]; but when he saw that R. Abba of Acco had numerous creditors [pressing for payment], he said to the Rabbis, 'There is a greater [scholar than I for the office]'. R. Abbahu and R. Hiyya b. Abba once came to a place; R. Abbahu expounded Aggada  and R. Hiyya b. Abba expounded legal lore. All the people left R. Hiyya b. Abba and went to hear R. Abbahu, so that the former was upset. [R. Abbahu] said to him: 'I will give you a parable. To what is the matter like? To two men, one of whom was selling precious stones and the other various kinds of small ware. To whom will the people hurry? Is it not to the seller of various kinds of small ware?' Everyday R. Hiyya b. Abba used to accompany R. Abbahu to his lodging-place because he was esteemed by the Government; but on that day R. Abbahu accompanied R. Hiyya b. Abba to his lodging-place, and still his mind was not set at rest. While the Precentor recites the paragraph 'We give thanks'  what does the congregation say? — Rab declared: 'We give thanks unto Thee, O Lord our God, because we are able to give Thee thanks'. Samuel declared: 'God of all flesh, seeing that we give Thee thanks'. R. Simai declared: 'Our Creator and Creator of all things in the beginning, seeing that we give Thee thanks.' The men of Nehardea  declared in the name of R. Simai: 'Blessings and thanksgiving to Thy great Name because Thou hast kept us alive and preserved us, seeing that we give Thee thanks'. R. Aha b. Jacob used to conclude thus: 'So mayest Thou continue to keep us alive and be gracious to us; and gather us together and assemble our exiles to Thy holy courts to observe Thy statutes and to do Thy will with a perfect heart, seeing that we give Thee thanks'. R. Papa said: Consequently let us recite them all. R. Isaac said: Let respect for the congregation be always upon thee; for behold, the kohanim had their faces towards the people and their backs towards the Shechinah.  R. Nahman said: It is derived from this text: Then David the king stood up upon his feet and said: Hear me, my brethren and my people.  If [he called them] 'my brethren' why 'my people', and vice versa? — R. Eleazar said: David told the Israelites, If you listen to me, you are my brethren; if not, you are my people and I will rule you with a rod. The Rabbis said: It is derived from the regulation that the kohanim are not permitted to ascend the platform wearing their shoes. This is one of the ten ordinances which R. Johanan b. Zakkai instituted. What was the reason? Was it not out of respect for the congregation? — R. Ashi said: No; [the reason] there was lest the shoe-lace become untied and he proceeds to retie it, and people will say: 'He is the son of a divorcee or a Haluzah'. BUT IN THE TEMPLE AS ONE BLESSING etc.