Sotah — Daf 3b

ורבי עקיבא א"כ ליכתוב רחמנא לה ולישתוק יטמא למה לי ש"מ

ור' ישמעאל איידי דכתב לה כתב נמי יטמא לכדתני דבי ר' ישמעאל דתנא דבי רבי ישמעאל כל פרשה שנאמרה ונישנית לא נישנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה

(ויקרא כה, מו) לעולם בהם תעבודו רשות דברי ר' ישמעאל ר"ע אומר חובה

מאי טעמא דרבי ישמעאל איידי דכתיב (דברים כ, טז) לא תחיה כל נשמה איצטריך נמי למיכתב לעולם בהם תעבודו למישרי אחד מכל האומות שבא על הכנענית והוליד ממנה בן שאתה רשאי לקנותו

דתניא מנין לאחד מן האומות שבא על הכנענית והוליד ממנה בן שאתה רשאי לקנותו בעבד ת"ל (ויקרא כה, מה) וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו

יכול אף הכנעני שבא על אחת מן האומות והוליד ממנה בן שאתה רשאי לקנותו בעבד ת"ל (ויקרא כה, מה) אשר הולידו בארצכם מן הנולדים בארצכם ולא מן הגרים בארצכם

ור"ע ממהם תקנו נפקא לעולם בהם תעבודו למה לי לחובה

ורבי ישמעאל בהם ולא באחיכם

ור"ע באחיכם מסיפא דקרא נפקא (ויקרא כה, מו) ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך

ור' ישמעאל איידי דכתי' ובאחיכם כתי' נמי בהם לכדתנ' דבי רבי ישמעאל דתנא דבי ר' ישמעאל כל פרשה שנאמרה ונישנית לא נישנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה

א"ר חסדא זנותא בביתא כי קריא לשומשמא וא"ר חסדא תוקפא בביתא כי קריא לשומשמא אידי ואידי באיתתא אבל בגברא לית לן בה

ואמר רב חסדא בתחילה קודם שחטאו ישראל היתה שכינה שורה עם כל אחד ואחד שנאמר (דברים כג, טו) כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך כיון שחטאו נסתלקה שכינה מהם שנאמר (דברים כג, טו) ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך

א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל העושה מצוה אחת בעוה"ז ממקדמתו והולכת לפניו לעוה"ב שנאמר (ישעיהו נח, ח) והלך לפניך צדקך וכל העובר עבירה אחת בעוה"ז מלפפתו והולכת לפניו ליום הדין שנאמר (איוב ו, יח) ילפתו ארחות דרכם יעלו בתוהו ויאבדו

ר"א אומר קשורה בו ככלב שנאמר (בראשית לט, י) ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה לשכב אצלה בעולם הזה להיות עמה לעולם הבא

תנן התם שהיה בדין

ומה עדות הראשונה שאין אוסרתה איסור עולם אינה מתקיימת בפחות משנים עדות האחרונה שאוסרתה איסור עולם אינו דין שלא תתקיים בפחות משנים

ת"ל (במדבר ה, יג) ועד אין בה כל שיש בה

וק"ו לעדות הראשונה מעתה ומה עדות האחרונה שאוסרתה איסור עולם מתקיימת בעד אחד עדות הראשונה שאין אוסרתה איסור עולם אינו דין שתתקיים בעד אחד

ת"ל (דברים כד, א) כי מצא בה ערות דבר ולהלן הוא אומר (דברים יט, טו) על פי שני עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר מה דבר האמור להלן על פי שנים עדים אף כאן על פי שנים

האי מכי מצא בה ערות דבר נפקא מבה נפקא בה ולא בקינוי בה ולא בסתירה מיבעי ליה

הכי נמי קאמר תלמוד לומר בה בה ולא בקינוי בה ולא בסתירה

וטומאה בעלמא בלא קינוי ובלא סתירה דלא מהימן עד אחד מנלן נאמר כאן כי מצא בה ערות דבר ונאמר להלן על פי שני עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר מה דבר האמור להלן עדים שנים אף כאן עדים שנים

תנו רבנן אי זו היא עדות הראשונה זו עדות סתירה עדות אחרונה זו עדות טומאה

R. Hisda said: Immorality in a house is like a worm in the sesame plant. Further said R. Hisda: Anger in a house is like a worm in the sesame plant. Both these statements refer to a woman, but in the case of a man there is no objection.  Further said R. Hisda, At first, before Israel sinned [against morality], the Shechinah abode with each individual; as it is said: For the Lord thy God walketh in the midst of thy camp.  When they sinned, the Shechinah departed from them; as it is said: That he see no unclean thing in thee and turn away from thee. R. Samuel b. Nahmani said in the name of R. Jonathan: Whoever performs one precept in this world, it precedes him for the world to come; as it is said: And thy righteousness shall go before thee;  and whoever commits one transgression in this world, it clings to him and precedes him for the Day of Judgment, as it is said: The paths of their way are turned aside; they go up into the waste and perish.  R. Eleazar says: It attaches itself to him like a dog; as it is said: He hearkened not unto her, to lie by her, or to be with her  — to lie by her in this world, or to be with her in the world to come. We learn elsewhere: It is a proper conclusion that if the first evidence [that the woman had secluded herself with the man], which does not prohibit her [to her husband] for all time,  is not established by fewer than two witnesses, is it not right that the final evidence [that she had misconducted herself] which prohibits her to him for all time, should not be established by fewer than two witnesses! Therefore there is a text to state, 'And there be no witness against her', [implying that], whatever [evidence] there may be against her [is believed, even if it be only one witness]. And with respect to the first evidence [about her seclusion with the man, that one witness suffices may be argued by] a fortiori reasoning as follows: If the final evidence [regarding misconduct], which prohibits her to her husband for all time, is established by one witness, is it not proper that the first evidence, which does not prohibit her to him for all time, should be established by one witness! Therefore there is a text to state, Because he hath found some unseemly matter in her,  and elsewhere it states: At the mouth of two witnesses, or at the mouth of three witnesses shall a matter be established;  as the 'matter' mentioned in this latter case must be confirmed by the testimony of two witnesses, so also here [in the case of the suspected woman] the 'matter' must be confirmed by the testimony of two witnesses.  Is this deduction to be drawn from the words, 'Because he hath found some unseemly matter in her'? It ought to be derived from 'against her' — i.e., 'against her' [in the matter of misconduct] but not in the matter of warning, 'against her' [in the matter of misconduct] but not in the matter of seclusion!  — He also says similarly  [and his teaching is to be cited as follows]: Therefore there is a text to state 'against her' [in the matter of misconduct] but not in the matter of warning, 'against her' [in the matter of misconduct] but not in the matter of seclusion; and whence is it that merely in a case of misconduct, where there had been no warning or seclusion one witness is not believed? It is stated here, 'Because he hath found some unseemly matter in her', and elsewhere it states: 'At the mouth of two witnesses, or at the mouth of three witnesses, shall a matter be established'; as in the 'matter' mentioned in the latter case two witnesses are required, so also here [where there has been misconduct without warning and seclusion] two witnesses are required. Our Rabbis have taught: Which is the 'first testimony'? Evidence of seclusion, and the 'final testimony' is evidence of 'defilement' [misconduct].