Sotah — Daf 29a

שהרי עשה בה ספק זונה כזונה תרומה נמי לא תיבעי קרא שהרי עשה בה ספק זונה כזונה

אלא לר' עקיבא ארבעה קראי כתיבי חד לבעל וחד לבועל וחד לכהונה וחד לתרומה

ורבי ישמעאל תלתא קראי כתיבי חד לבעל וחד לבועל וחד לתרומה וכהונה אתיא בקל וחומר

ורבי ישמעאל ממאי דאיצטריך קרא לתרומה וכהונה אתיא בקל וחומר דילמא כי אצטריך לכהונה ותרומה שריא

אמר לך מסתברא דומיא דבעל ובועל מה בעל ובועל מחיים אף תרומה נמי מחיים לאפוקי כהונה דלאחר מיתה

ור"ע דומיא דבעל ובועל לית ליה

ואי נמי אית ליה מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא

אמר רב גידל אמר רב דבר שיש בו דעת לישאל ואין בו דעת לישאל מהאי קרא נפקא (ויקרא ז, יט) והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל ודאי טמא הוא דלא יאכל הא ספק טמא וספק טהור יאכל

אימא סיפא (ויקרא ז, יט) והבשר כל טהור יאכל בשר ודאי טהור הוא דיאכל בשר הא ספק טמא וספק טהור לא יאכל

אלא לאו שמע מינה כאן שיש בו דעת לישאל כאן שאין בו דעת לישאל

ואיצטריך דרב גידל אמר רב ואיצטריך למיגמר מסוטה דאי מדרב הוה אמינא בין ברשות היחיד ובין ברשות הרבים איצטריך למיגמר מסוטה

ואי מסוטה הוה אמינא עד דאיכא דעת נוגע ומגיע צריכא

בו ביום דרש רבי עקיבא וכל כלי חרש כו'

ומאחר דאין לו למה טמא

אמר רב יהודה אמר רב מן התורה אין לו מדין קל וחומר יש לו ומה טבול יום שמותר בחולין פוסל בתרומה ככר שני שפסול בחולין אינו דין שיעשה שלישי בתרומה

איכא למיפרך מה לטבול יום שכן אב הטומאה

תיתי

R. Giddal said in the name of Rab: The [difference between] a case where there is a rational being to be interrogated and one where there is no rational being to be interrogated is derived from the following texts: And the flesh that toucheth any unclean thing shall not be eaten  — when the thing is certainly unclean it may not be eaten; hence when there is a doubt whether it is unclean or clean it may be eaten. Consider now the continuation: And as for the flesh, all that is clean shall eat [sacrificial] flesh  — [A man who is] certainly clean may eat, but when there is a doubt whether he is unclean or clean he may not eat!  Is not, then, the conclusion to be drawn from this that in one case there is a rational being to be interrogated and not in the other?  The statement of R. Giddal in the name of Rab was necessary, and it was also necessary to derive [the rule of defilement caused by a creeping thing] from the case of the suspected woman; for if [it had only been based on] the teaching of Rab, I would have said that the rule was the same whether [the defilement occurred] in a private domain or a public place; therefore it was also necessary to derive it from the case of a suspected woman.  If, further, it [had been derived solely] from the case of the suspected woman, I would have said that the rule  only applied when that which was touched and that which touched it were both rational beings.  So it is necessary [to have Rab's teaching]. ON THAT DAY R. AKIBA EXPOUNDED, AND EVERY EARTHEN VESSEL etc. Since it has no [basis in Scripture according to which it is unclean],  why should it be unclean? — Rab Judah said in the name of Rab, It has none from the Torah, but it has one as a deduction from a fortiori reasoning: If a tebul yom,  who is allowed with non-holy food,  disqualifies  the heave-offering,  how much more so must a loaf unclean in the second degree, which is disqualified in the case of non-holy food,  render the heave-offering unclean in the third degree! It can, however, be objected, This  applies to a tebul yom because he may be a source of primary defilement.  [But it may be answered,] You can draw [the necessary conclusion]