Shabbat — Daf 82a

דלא מקנח לכו בחספא ולא קטיל לכו כינא אמנייכו ולא שליף לכו ירקא ואכיל לכו מכישא דאסיר גינאה:

אמר ליה רב הונא לרבה בריה מאי טעמא לא שכיחת קמיה דרב חסדא דמחדדן שמעתיה אמר ליה מאי איזיל לגביה דכי אזילנא לגביה מותיב לי במילי דעלמא א"ל מאן דעייל לבית הכסא לא ליתיב בהדיא ולא ליטרח טפי דהאי כרכשתא אתלת שיני יתיב דילמא משתמטא שיני דכרכשתא ואתי לידי סכנה א"ל הוא עסיק בחיי דברייתא ואת אמרת במילי דעלמא כ"ש זיל לגביה

היו לפניו צרור וחרס רב הונא אמר מקנח בצרור ואין מקנח בחרס ורב חסדא אמר מקנח בחרס ואין מקנח בצרור מיתיבי היו לפניו צרור וחרס מקנח בחרס ואין מקנח בצרור תיובתא דרב הונא תרגמא רפרם בר פפא קמיה דרב חסדא אליבא דרב הונא באוגני כלים:

היו לפניו צרור ועשבים רב חסדא ורב המנונא חד אמר מקנח בצרור ואין מקנח בעשבים וחד אמר מקנח בעשבים ואין מקנח בצרור מיתיבי המקנח בדבר שהאור שולטת בו שיניו התחתונות נושרות לא קשיא הא בלחין הא ביבשין

הנצרך לפנות ואינו נפנה רב חסדא ורבינא חד אמר רוח רעה שולטת בו וחד אמר רוח זוהמא שולטת בו תניא כמאן דאמר רוח זוהמא שולטת בו דתניא הנצרך לנקביו ואוכל דומה לתנור שהסיקוהו על גב אפרו וזו היא תחלת רוח זוהמא

הוצרך ליפנות ואינו יכול ליפנות אמר רב חסדא יעמוד וישב יעמוד וישב רב חנן מנהרדעא אמר יסתלק לצדדין רב המנונא אמר ימשמש בצרור באותו מקום ורבנן אמרי יסיח דעתו אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי כל שכן דכי מסח דעתיה לא מפני אמר ליה יסיח דעתו מדברים אחרים אמר רב ירמיה מדיפתי לדידי חזי לי ההוא טייעא דקם ויתיב וקם ויתיב עד דשפך כקדרה

ת"ר הנכנס לסעודת קבע יהלך י' פעמים של ארבע [ארבע] אמות ואמרי לה ד' פעמים של עשר עשר אמות ונפנה ונכנס וישב במקומו:

מתני׳ חרס כדי ליתן בין פצים לחברו דברי רבי יהודה רבי מאיר אומר כדי לחתות בו את האור רבי יוסי אומר כדי לקבל בו רביעית אמר רבי מאיר אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר (ישעיהו ל, יד) לא ימצא במכיתתו חרש לחתות אש מיקוד אמר ליה רבי יוסי משם ראיה (ישעיהו ל, יד) ולחשוף מים מגבא:

גמ׳ (איבעיא להו שיעורא דרבי מאיר נפיש או שיעורא דרבי יוסי נפיש) מסתברא שיעורא דרבי יוסי נפיש ומקרא שיעורא דרבי מאיר נפיש דאי סלקא דעתך שיעורא דרבי יוסי נפיש לייט לה במנא זוטרא והדר לייט לה במנא רבה אמר אביי [מתני' נמי] לחתות אש מיקידה גדולה:

רבי יוסי אומר משם ראיה: שפיר קאמר ליה רבי יוסי לרבי מאיר ורבי מאיר לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא מידי דחשיב לאינשי דלא לישתכח ליה אלא אפילו מידי דלא חשיב לאינשי לא לישתכח ליה:

הדרן עלך המוציא יין

מתני׳ אמר רבי עקיבא מניין לעבודה זרה שמטמאה במשא כנדה שנאמר (ישעיהו ל, כב) תזרם כמו דוה צא תאמר לו מה נדה מטמאה במשא אף עבודה זרה מטמאה במשא

גמ תנן התם מי שהיה ביתו סמוך לעבודה זרה ונפל אסור לבנותו כיצד יעשה כונס לתוך שלו ד' אמות ובונה

seeing that you do not cleanse yourselves with a shard,  nor kill vermin on your garments, and you do not pull out and eat a vegetable from a bunch which the gardener has tied together'? R. Huna said to his son Rabbah, 'Why are you not to be found before R. Hisda, whose dicta are [so] keen?' 'What should I go to him for,' answered he, 'seeing that when I go to him he treats me to secular discourses!'  [Thus] he tells me, when one enters a privy, he must not sit down abruptly, nor force himself overmuch, because the rectum rests on three teeth-like glands, [and] these teeth-like glands of the rectum, might become dislocated and he [his health] is endangered. 'He treats of health matters,'  he exclaimed, 'and you call them secular discourses! All the more reason for going to him!' If a pebble and a shard lie before one, — R. Huna said: He must cleanse himself with the pebble, but not with the shard;  but R. Hisda ruled: He must cleanse himself with the shard, and not with the pebble.  An objection is raised: If a pebble and a shard lie before one, he must cleanse himself with the shard, not with the pebble this refutes R. Huna? — Rafram b. Papa interpreted it before R. Hisda on R. Huna's view as referring to the rims of utensils. If a pebble and grass lie before one, — R. Hisda and R. Hamnuna [differ therein]: one maintains: He must cleanse himself with the pebble, but not with the grass;  whilst the other ruled: He must cleanse himself with the grass, not with the pebble.  An objection is raised: If one cleanses himself with inflammable material,  his lower teeth  will be torn away? — There is no difficulty: the one refers to wet [grass];  the other to dry [grass]. If one has a call of nature but does not obey it — R. Hisda and Rabina — one said: He has an attack of offensive odour;  the other said: He is infected by an offensive smell.  It was taught in accordance with the view that he is infected by an offensive smell. For it was taught: One who has a call of nature yet eats, is like an oven which is heated up on top of its ashes, and that is the beginning of perspiration odour. If one has a call of nature but cannot obey it, — R. Hisda said: He should repeatedly stand up and sit down; R. Hanan of Nehardea said: Let him move to [different] sides; R. Hamnuna said: Let him work about that place with a pebble; while the Rabbis advise: Let him not think: Said R. Aha son of Raba to R. Ashi: If he does not think [of it], he is all the more likely not to be moved? Let him not think of other things, replied he.  R. Jeremiah of Difti observed: I myself saw a certain Arab repeatedly arise and sit down until he poured forth like a cruse. Our Rabbis taught: If one enters [a house] to [partake of] a complete meal,  he should [first] walk ten four-cubit lengths others say, four ten-cubit lengths — be moved, then enter and take his seat. MISHNAH. [IF ONE CARRIES OUT] A SHARD, [THE STANDARD IS] AS MUCH AS IS NEEDED FOR PLACING BETWEEN ONE BOARD AND ANOTHER:  THIS IS R. JUDAH'S VIEW. R. MEIR SAID: LARGE ENOUGH TO SCRAPE OUT THE FIRE THEREWITH; R. JOSE SAID: LARGE ENOUGH TO CONTAIN A REBI'ITH. R. MEIR OBSERVED: THOUGH THERE IS NO PROOF OF THE MATTER, YET THERE IS A HINT: SO THAT THERE SHALL NOT BE FOUND AMONG THE PIECES THEREOF A SHARD TO TAKE FIRE FROM THE HEARTH.  SAID R. JOSE TO HIM, THENCE IS PROOF [OF MY VIEW, VIZ.]: OR TO TAKE WATER WITHAL OUT OF THE CISTERN. GEMARA. (The Scholars asked: Is R. Meir's standard greater or R. Jose's standard greater?)  Logically, R. Jose's standard is greater, whereas the verse [quoted indicates that] R. Meir's standard is greater, for should you think that R. Jose's standard is greater, does he [the prophet] [first] curse in respect to a small vessel, and then curse in respect to a large one!  — Said Abaye: Our Mishnah too [means] to scrape out a fire from a large hearth. SAID R. JOSE TO HIM, THENCE IS PROOF. But R. Jose says well to R. Meir! — R. Meir maintains that he proceeds to a climax: Not only will nothing that is of value to people be found therein, but even that which is of no value to people shall not be found therein. MISHNAH. R. AKIBA SAID: WHENCE DO WE KNOW THAT AN IDOL DEFILES BY CARRIAGE LIKE A NIDDAH?  BECAUSE IT IS SAID, THOU SHALT CAST THEM [SC. THE IDOLS] AWAY AS A MENSTRUOUS THING; THOU SHALT SAY UNTO IT, GET THEE HENCE:  JUST AS A NIDDAH DEFILES BY CARRIAGE, SO DOES AN IDOL DEFILE BY CARRIAGE. GEMARA. We learnt elsewhere:  If one's house adjoins an idol,  and it collapses, he must not rebuild it.  What shall he do? He must retreat four cubits within his own [ground] and rebuild.